הרב עמאר - פרשת כי תשא

וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם: (לא, יג)

רש"י ע"ה כתב, "ואתה דבר", ואתה אעפ"י שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן, אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה. והכונה היא מהסמיכות של שבת לפרשת המשכן. והנה רש"י כתב עוד בהמשך פסוק זה, אך את שבתתי תשמרו, אעפ"י שתהיה רדופין בזריזות המלאכה, שבת אל תדחה מפניה, כל אכין ורקין, מיעוטין, (ןמקורו בר"ה יז, ב) למעט שבת ממלאכת המשכן. עכ"ל.

רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה, וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה, לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחשֶׁת: (לא, ב-ד)

כתב הרמב"ן ז"ל, ראה קראתי וכו', ולכן אמר ה' למשה שיראה הפלא הזה, וידע כי הוא מלא אותו רוח אלהים לדעת כל אלה בעבור שיעשה המשכן וכו', ולכבודו בראו, כי הוא קורא דורות מראש. (ישעיה מא, ד) וכו'. ועוד אמרו (ברכות נה, א), יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. והענין כי המשכן ירמוז באלו, והוא היודע ומבין סודו. עכ"ל.

וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַה', אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו: (ל, לז-לח)

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה, וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ: (ל, לד-לה)

מעשה הקטורת ופיטומה ידועים ומפורשים בברייתא בכריתות (ו, א ואילך), ת"ר פיטום הקטורת כיצד וכו' והיא שגורה בפי כל אדם. ושם נאמר ואחד עשר סמנים היו בה, ואלו הן, הצרי, והצפורן, החלבנה, והלבונה, מור, וקציעה, ושבולת נרד, וכרכום, קושט, קילופה, קנמון. וצריכים להבין דבפסוקים אלו נזכרו רק נטף ושחלת וחלבנה ולבונה זכה, והם ארבעה, ומנין למדו חז"ל שאחד עשר סמנים היו בה. ולזה אמרו בגמרא שם, והובא ברש"י ז"ל כאן סמים ולבונה זכה, מכאן למדו רבותינו י"א סממנין נאמרו לו למשה בסיני, (בפסוק זה נכתבה תיבת סמים שתי פעמים), סמים ראשונה הם שני סמנים, (דמיעוט רבים שנים). נטף, ושחלת, וחלבנה. ג' ועם שני סמנים הנז' הרי חמשה, וחזר וכתב סמים, לרבות עוד כמו אלו, הרי עשרה, ולבונה הרי י"א. וע"ש בשפתי חכמים אות ס'

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר, וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין, וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה, וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת, וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת, וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ, וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ, וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּמְשָׁח וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי, וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם, עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו: (ל, כב-לג)

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר, וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין: (ל, כב-כד)

מׂר, כתב הראב"ע ז"ל שהגאון תרגמה מושׂ'ק, והנה איננו מן העצים, אע"פ שיש לו ריח טוב, אולי בעבור זה הפרידו הכתוב מהבשמים, כי כתב (שה"ש ה, א), אריתי מורי עם בשמי, והנה הוא מלוקט, ואומרים המביאים אותו, שהוא נעשה בגרון הצבי, והנה כתוב וידי נטפו מור, אולי כן הוא בהיותו לח. עכ"ל

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר, וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחשֶׁת וְכַנּוֹ נְחשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם, וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם, בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַה', וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם: (ל, יז-כא)

כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה', הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם: (ל, יד-טז)

זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה': (ל, יג)

רבינו בעל אור החיים כתב וז"ל, ובדרך רמז תתבאר ע"ז הדרך, כי בא הכתוב לגלות נסתרות לה', אשר יעשה בעולמו דבר שכל רואה יתמה, בהלקח איש צדיק ישר קודם זמנו, כמשפט המתחייב לאנשי דמים ומרמה, ויבהילו רעיוני האדם לחשוב אחד משני דרכים וכו', אשר על כן אמר, כי תשא את ראש בני ישראל ופירוש אם תראה שיסתלק ראש בני ישראל בלא עת וכו',

זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה': (ל, יג)

ורש"י ז"ל הביא מה שאמרו על זה במדרש (במדבר רבה יב, ג ותנחומא כי תשא פ"ט, וכ"ה בירו' שקלים פ"א ה"ד), שהראה הקב"ה למשה כמין מטבע של אש, ומשקלה מחצית השקל, ואמר לו כזה יתנו. ע"ש. ובעל הטורים כתב, "זה יתנו כל העבר על" בגימטריא "זה היה כמין מטבע של אש". עכ"ל.