הרב עמאר - שמן המשחה ומי הם הנמשחים בה

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר, וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין, וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה, וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת, וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת, וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ, וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ, וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּמְשָׁח וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי, וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם, עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו: (ל, כב-לג)

עיין בדברי הרמב"ם בהלכות כלי המקדש (פ"א) אופן עשיית שמן המשחה, ושמצות עשה לעשותו. עוד כתב שם, הסך משמן המשחה על אדם חי כזית במזיד חייב כרת, ובשוגג מביא חטאת קבועה, שנאמר ואשר ייסך וגו'. ואין חייבין אלא על שמן המשחה שעשה משה שנא' ממנו, מזה שנאמר בו שמן משחת קדש יהיה זה לי. ומעולם לא נעשה שמן אחר חוץ ממה שעשה משה, אחד הסך עצמו ואחד הסך אחרים, שנא' ואשר יתן ממנו על זר (שם ה"ה וה"ו).

ובהוריות (יא, ב) אמרו על הפסוק יהיה זה לי לדורותיכם, שכולו קיים לעתיד לבא, והביאו רש"י ז"ל (פסוק לא) ואמרו שם, אמר לו רבי יהודה וכינס אחד נעשה בשמן המשחה, והלא תחלתו בשנים עשר לוגין, וממנו היה נמשח משכן וכליו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, וכולו קיים לעת"ל, שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם, תניא אידך וכו' ושם ר' יהודה הוסיף עוד, ראה כמה יורה בולעת, וכמה עיקרים בולעים, וכמה האש שורף וכו', ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים ואותו שמן קיים לעתיד לבא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם, "זה" בגימטריא שנים עשר לוגין הוו, וכו'. עוד אמרו (שם יב, א), והתניא, משנגנז הארון נגנז שמן המשחה, וצנצנת המן, ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה, וארגז ששלחו פלשתים, דורון לישראל. ע"ש עוד ותרוה נחת. והתורה אסרה גם כן לעשות כמוהו במתכונתו, ופירש"י ז"ל, במשקל סממנים הללו לפי מדת הין שמן, אבל פיחת או ריבה סממנין לפי מדת הין שמן מותר, וגם העשוי במתכונתו של זה אין הסך ממנו חייב אלא הרוקחו.

ורשב"ם ז"ל כתב ובמתכונתו בחשבון הבשמים של פרשה זו. והן הן הדברים. וכן פסק הרמב"ם, העושה שמן המשחה כמעשה הזה וכמשקל הזה, ולא הוסיף ולא גרע, במזיד חייב כרת, ובשוגג מביא חטאת קבועה שנא' וכו'. והוא שיעשה אותו להמשח בו, אבל עשהו להתלמד או ליתנו לאחרים פטור. (שם ה"ד).

אשר יתן ממנו על זר, יונתן בן עוזיאל תירגם, על חילוני דלא מבנוי דאהרן. ואונקלוס תירגם על חילוני. ולא כתב דלא מבנוי דאהרן. ורש"י ז"ל כתב על זר, שאינו צורך כהונה ומלכות. וזה כאונקלוס דלא רק מבני אהרן בלבד אלא גם למלכים. וכתב הרב שפתי חכמים (אות ל') פירוש כהונה גדולה, ואפילו כהן הדיוט נקרא זר (לזה), ואפילו כהן גדול ומלך אחר שנמשחו לכהונה ומלכות, נקראים זרים. ע"כ. ומלכות היינו מלכות בית דוד. כ"כ בעל הטורים, וז"ל, קדש הוא קדש יהיה לכם, בגימטריא, למלכות בית דוד (כריתות ה, ב). וכן הוא במסכת הוריות (יא, א) הנז'.