הרב עמאר - שמות

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. (י, א)

רבינו האר"י זללה"ה, פירש (ראה שעה"כ דרושי הפסח דרוש א ושעה"פ לישעיה סי' מט, וע"ע ליקוטי תורה לפ' בא), שבא הי"ת להשיב לפרעה הרשע שאמר, מי ה' לא ידעתי את ה' וגו' (שמות ה, ב), דשם אלהים תחלתו "אלה" וסופו "מי". ו"אלה", הוא ו' קצוות שכל אחד כלול מכולם הרי ו' כפול ו', שמספרו ל"ו, וכן הוא הגימטריא של "אלה", ומ"י היא אמא עילאה, שיש בה חמשים שערי בינה, כמספר מ"י. והכתוב אומר (ישעיה מ, כו), שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, שאותיות מ"י שהיא אמא עלאה, ברא את "אלה" שהוא זעיר אנפין, והוא ברא דידה, ופרעה הרשע כפר גם באמא עילאה, ואמר לא ידעתי את ה', מי ה', וא"ל הקב"ה למשה בא אל פרעה וגו', למען שיתי אֹתֹתַי "אלה", כלומר אני רוצה לשום אותיות "אלה", שהן האותיות הקטנות שבשם אלהים "בקרבו", ויראה מה יהיה לו, וא"צ להשתמש באותיות מ"י, ומזה ילמד להבין גודל רעתו שאמר, מי ה'.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ, וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'. (י, א-ב)

הנה אחר שפרעה הכביד את לבו, והקשה את ערפו, גם הכביד עולו על עם ה', ורדה בהם בפרך, ולא הניח דבר קשה ומר שלא גזר עליהם, קרא ה' אל משה רבינו ע"ה ושלחו אל פרעה שישלח את עם ישראל מארצו, והקדים ואמר לו, בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו, וכאן מבקשו לפרש ולספר לבני ישראל הנהגת הי"ת עמם, ושידעו ויבינו שיש מנהיג ומשגיח ורק אליו נזעק מקירות ליבנו, ועל זה אמר, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו וגו'. כלומר פרעה הוא המקל, אך הדבר יצא מאת ה', ולב מלכים ושרים ביד ה', והוא מטה את לבם ומחשבתם לכל אשר יחפוץ, ואין מי שיאמר לו מה תעשה ומה תפעל.

וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר. (יז, טז)

וכתב רש"י ז"ל, "כי יד על כס יה", ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו "כס" ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו. נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם, עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר (תהלים ט, ז) האויב תמו חרבות לנצח, זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א, יא) ועברתו שמורה נצח, וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים שם), מהו אומר אחריו, "וה' לעולם ישב", הרי השם שלם, "כונן למשפט כסאו. הרי כסאו שלם". עכ"ל רש"י ז"ל. והרמב"ן ז"ל הביא כל לשון רש"י ז"ל הנז', וכתב שהוא מדרש חכמים (תנחומא תצא פי"א). ורבינו יעקב בעל הטורים ז"ל כתב, "כי יד", יו'ד של "כי" ו"יד" בגימטריא "דויד". "מדר דר", בגימטריא "לימי משיח". עכ"ל.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. (י"ז, י"ד)

כתב רבינו אברהם ן' עזרא ז"ל, "כתב זאת זכרון בספר", זאת הפרשה בשנת הארבעים נאמרה, והעד שאמר בספר, בפתחות הבי'ת הנודע, (שזה כמו ה'א הידיעה), והוא ספר התורה. או ספר אחר היה להם, ויקרא ספר מלחמות ה', (וכנראה סמך על הפסוק, אז יאמר בספר מלחמות ה'), ואיננו אתנו, כאשר אין לנו ספר הישר, (והכתוב אומר, הלא היא כתובה על ספר הישר). ומדרש עדו, ודברי הימים למלכי ישראל, וספרי שלמה, עכ"ל.

וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. (יז, יב)

בתרגום יונתן בן עוזיאל, כתב שהיו כבדים משום שלא הזדרז במלחמה זו עד למחר וכנ"ל (מאמר הקודם). ואח"כ הוסיף וכתב, ומן דהוה צבי לסגופי נפשיה, נסיבו אבנא ושויו תחיתוי ויתב עלוה, ואהרון וחור מסעדין לידוי מיכּא חד ומיכּא חד, וְהוָאַה ידוי פריסן בהימנותא בצלו, ובצומא עד מטמוע שמשא. נמצא שלא פסיק מתענית ומתפלה, וגם סיגף עצמו בישיבה על אבן.

וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. (יז, יב)

בכבדות ידיו של משה, נאמרו דעות שונות, ובראשונה יש לציין, שגם אדם צעיר אינו יכול להרים ידיו למעלה כל היום, וק"ו לאיש זקן בא בימים, ובעל כרחנו לומר דמה שנאמר כאן "וידי משה כבדים", ר"ל שהיו כבדים יותר מהשיעור הרגיל, וכן הוא בפירוש הראב"ע ז"ל, שכתב, ידענו כי אין כח באדם להרים ידיו יום שלם, ואפילו שעות מעטות, ואף כי, עד בא השמש. והנה הזכיר וידי משה כבדים, יותר מידי שאר הזקנים, על כן לא היה יכול להרימם תמיד. עכ"ל.

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק. (יז, יא)

אמרו חז"ל במסכת ראש השנה במשנה (ג, ח), והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו'. וכי ידיו של משה עושות מלחמה, או שוברות מלחמה, אלא לומר לך, כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים ואם לאו היו נופלים. עכ"ל המשנה.

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי. (יז, ט)

תירגם יונתן בן עוזיאל, ואמר משה ליהושע, בחר לנא גוברין גיברין ותקיפין בפִקודיא ונצחני קרבא, ופוק מתחות ענני יקרא, וסדר סדרי קרבא לקביל משיריין עמלק, מחר אנא קאים בצומא, מעתר בזכוות אבהתא רישי עמא, וזכוות אימהתא דמתילן לגלימתא, וחוטרא דאתעבידו ביה ניסין מן קדם ה' בידִי. וגם רש"י כתב, "בחר לנו אנשים", גבורים ויראי חטא, שתהא זכותן מסייעתן. דבר אחר, בחר לנו אנשים, שיודעים לבטל כשפים, לפי שבני עמלק מכשפין היו. "וצא הלחם", צא מן הענן והלחם בו. עכ"ל רש"י ומקור דבריו במכילתא.

וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְהֹוָה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְהֹוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן. (יז, ז)

באידרת נשא (ראה זוהר ח"ג קכט, א) נאמר שח"ו לומר על ישראל, ששאלו האם יש ה' אם לאו, לא יעלה על לב. אלא שאלתם היתה בעומק גדול, שרצו להבין ולהשיג באיזו הנהגה הם מונהגים על ידו יתברך, "היש ה' בקרבינו", שהוא בחינת זעיר אנפין, ועל ידו מקבלים השפע הראוי להם. "אם אין", או שזה בא מבחינה עליונה וגבוהה מאד, שהיא נקראת "אין", והיא ספירת הכתר, כדכתיב (איוב כח, יב), והחכמה מאין תמצא, החכמה שהיא ראשונה לספירות, יוצאת ומשתלשלת מ"אין", שהוא הכתר העליון. ושאלו שם באידרא א"כ למה נענשו ישראל על זה, והלא דבר גדול שאלו. והשיב, שהיה להם לשאול בחכמה ובאימה, והם שאלו בתרעומת ולא בדרך ארץ.

הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן משֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. (יז, ו)

בפרשת כי תשא (להלן לג, כא-כב) נאמר, ונצבת לי שם על הצור והיה בעבור כבוד ושמתיך בנקרת הצור וגו'. ואולי הוא אותו צור אשר הכה משה במטהו על פי ה', וכתב רש"י שהצור נבקע. ואולי היא הנקרה שבקע משה בהכותו בצור. ולע"ע לא מצאתי סיוע לזה, וכגון דא צריך ראיה.