הרב עמאר - שמות

וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (י"ט, ו')

פירש רש"י ז"ל, "ממלכת כהנים", שרים, כמו שכתוב בשמואל (ב', ח, יח) ובני דוד כהנים היו. וכ"כ רשב"ם ז"ל. ואולם מתרגום יונתן בן עוזיאל, נראה שלא פירשו על ממשלה ושררה, אלא על עבודת ה' ותורתו, וז"ל, ואתון תהון קדמי, מלכין קטירי כלילא, וכהנין משמשין, ועם קדיש וכו'. ומשמע מלשונו דקאי על עבודת המקדש, ועל עבודת ה'. וכן הוא ברמב"ן ז"ל שכתב, תהיו ממלכת משרתי, וגוי קדוש לדבקה באל הקדוש, כמו שאמר קדושים תהיו כי קדוש אני.

וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. (יט, ה)

פירש רש"י ז"ל "ועתה", אם עתה תקבלו עליכם, יערב לכם מכאן ואילך, שכל ההתחלות קשות. (כן הוא במכילתא פר' בחדש פ"ב). "ושמרתם את בריתי", שאכרות עמכם על שמירת התורה. ועי' בדבריו עוד מה שכתב בביאור תיבת "סגולה". שהוא דבר נכבד ונחמד ולא ימצא אחר כמוהו.

אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. (יט, ד)

הרב אוה"ח הק' ז"ל הקשה, מדוע נאמר אשר "עשיתי" למצרים, והיה צריך לומר אשר "הוצאתי" אתכם מארץ מצרים, שהוא עיקר הדבר להתחייב ולהשתעבד ולחבר אמריו, על כל אשר גמלם ה'. וזה כולל כל האותות שבהם הוציאם ממצרים, יעו"ש בדב"ק.

וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (יט, ג)

הפסוק הזה אומר דרשני, דלכאורה היה צריך לומר, ויקרא אליו ה' מן ההר, ואח"כ יכתוב, ומשה עלה וגו'. וצריכים לדעת האם הקריאה קדמה, או עלייתו של משה קדמה לקריאת ה'. גם צריכים להבין פירוש, "ויקרא" אליו ה', האם קראו מלשון "הזמנה" שיעלה אליו, או פירושו שקרא אליו את זאת הקריאה, כה תאמר לבית יעקב וגו'.

וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. (יט, ב)

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי, וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. (יט, א-ב)

וַיִּשְׁמַע משֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. (יח, כד)

לימוד גדול יש כאן, ולא בכדי כתבה התורה פסוק זה, ונקבע לדורות עולם, אלא בשביל הלמוד הגדול שיש בו. דמי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה אבי כל הנביאים, אשר עליו נאמר (תהלים ח, ו), ותחסרהו מעט מאלהים, זה האיש מרעיש שמים וארץ, אשר הקב"ה מעיד עליו (תהלים ח, ו), בכל ביתי נאמן הוא, ופנים בפנים ידבר בו, במראה ולא בחידות. ובדבר של חוק ומשפט שהוא עיקר גדלותו בחכמת ה', שנאמר (דברים לג, כא), ושם חלקת מחוקק ספון. ובא איש שעד זמן לא רב היה עובד ע"ז, אך שמע דבר ה' ובא ונתחבר לתורה, ונכנס תחת כנפי השכינה, ומשה גיירו, וגם לימדו ומשך לבו בסיפור המעשים אשר עשה ה' לישראל עמו. וכנ"ל.

וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ. (יח, כב)

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. (יח, כא)

עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים, וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. (יח, יט-כ)

פירש רש"י ז"ל "ויהי אלהים עמך", בעצה, אמר לו צא המלך בגבורה. והראב"ע ז"ל כתב, שהשם יעזרך אם תעשה כך. ע"ש. ועיין בדברי הרמב"ן ז"ל.