הרב עמאר - ויהי אלהים עמך

עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים, וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. (יח, יט-כ)

פירש רש"י ז"ל "ויהי אלהים עמך", בעצה, אמר לו צא המלך בגבורה. והראב"ע ז"ל כתב, שהשם יעזרך אם תעשה כך. ע"ש. ועיין בדברי הרמב"ן ז"ל.

ועדיין צריך להבין למה השתמש כאן בשם אלהים. ואולי יש לומר, דהכי קאמר ליה, שמע בקולי, ואעפ"י שאתה מלך ונביא וכו', בדבר הזה תנהג בענותך הידועה, ושמע בקולי וקבל עצתי, ובזכות זה שאתה מוחל על כבודך ושומע בקולי, יהי אלהים עמך, שאפילו מדת הדין תשלים עמך ותסכים על ידך ותצליח בכל אשר תעשה. כי הענוה ושפלות הרוח הן "קרבן גדול" לפניו יתברך. כי האדם מקריב וזובח את יצרו העומד ודוחק בו לאמר, הנך חכם וגדול, ומה תועיל לך עצת פלוני, עמוד על עמדך ושמור על כבודך ומקומך אל תנח, וכשהוא גובר על יצרו וטבעו ומכניע את עצמו באמת, זהו קרבן גדול ורצוי לפניו ית', ואולי לזה ירמוז הכתוב (תהלים נא, יט), זבחי אלהים רוח נשברה, כי זה הזבח בו חפץ ה"אלהים", ועל ידו מתמתקים הגבורות, וזוכה לויהי "אלהים" עמך.

ועיין בבעל הטורים שכתב (בסוף הדיבור) משה ששמע לעצת יתרו נאמר בו, על מקומו יבא בשלום. אבל צדקיהו שלא שמע לעצת ירמיהו גלה ממקומו. עכ"ל.

נמצא דמעלה היא וגם ענוה לשמוע בקול עצתו של יתרו, ויתרו ידע את זה, וע"כ אמר למשה דע כי בזכות זה יהי אלהים עמך כמו שכתבתי למעלה, ועוד כתוב (תהלים נא, יט), לב נשבר ונדכא אלהים לא תבזה, שאפילו מדת הדין לא תבזה למי שלבו שבור ונדכא, כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני, ובשועו אליו שמע.

ובזה יובן המשך הכתובים, "היה אתה לעם מול האלהים", שעל ידי שתשמע לעצתי בענותך, ויהיה לך זמן ללמדם ארחות חיים, (כמ"ש בפסוק הבא) ע"י זה אתה תהפוך להם מדת הדין למדת הרחמים, שאלהים יהפך ל"האלהים", שכבר כתבתי כמה פעמים (וראה לעיל מאמר ז), שתיבת "האלהים" בגימטריא צ"א שהוא כמספר הוי'ה אדנו'ת, המלמד על מיתוק הדינים, וזהו "יהי אלהים עמך", כלומר, שיסכים על ידך, וזהו המתקת הדין, ואז תמתיק הדין גם לכל העם ותהיה אתה לעם מול האלהים. וסיים הפסוק, "והבאת אתה את הדברים אל האלהים". כי ע"י המתקת הדין שעשית בעצמך, ע"י זה אתה תמתיק הדין גם לעם, ע"י שאתה תביא את הדברים, שתקרב אותם לעבודת ה', ותביאם למדת "האלהים", היינו להמתיק מעליהם הדינים, ואז אין מפריע, כדכתיב (תהלים סז, ב), אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה, אם מדת הדין תסכים לברכנו, ע"י שנהפוך במעשינו הטובים והמתוקנים את מדת הדין למדת הרחמים, ואז גם מדת הדין תתרצה שהי"ת יברכנו וירחמנו, ואז, "יאר פניו אתנו סלה", כי מעתה אין עוד מקטרגים ואין מפריעים, ועל כן הארת פניו אתנו, תהיה לנצח.

וממשיך הכתוב ואומר, "והזהרת אתהם את החוקים". ולפי האמור י"ל, דהרי אמר לו יתרו למשה רבינו ע"ה, אם תשמע לעצתי, ותחלק את עבודת הדיינות לשרי אלפים ושרי מאות ושרי עשרות, אז תוכל לעמוד במשימה, וגם תוכל למצוא זמן ללמד לעם את חוקי התורה ומצוותיה, ותאלפם בינה כדת מה לעשות להתקרב לה' ולעבודתו. ועיין בתרגום יונתן בן עוזיאל, ותזהר יתהון ית קיימיא וית אורייתא, ותהודע להון ית צלותא דייצלון בבית כנישתהון, וית אורחא דיבקרון למריעין, ודיהון למִקבור מתיא, ולמִגמול בה חִסדא, וית עובדא ושורת דינא, ודיעבדון מלגו לשורתא לרשִיעַייָן. וע"ש בפירוש יונתן.

ובודאי שע"י מעשים כאלה, של תורה ותפלה כהוגן, וע"י עשיית חסדים של ביקור חולים, וגמילות חסד של אמת עם המתים, ולנהוג לפנים משורת הדין עם הרשעים, על ידי כל אלה זוכים להפך מדת הדין החזק והקשה למדת החסד ולמדת הרחמים, ומשם "אלהים" שהוא דין נעשה "האלהים", שהם דינים ממותקים, והם טובים ועדיפים מרחמים פשוטים. כידוע ומפורסם.

ותלה את כל זה במשה, באמור לו היה אתה לעם וגו', והבאת אתה וגו'. פעמיים "אתה" בפסוק אחד, לומר שאם אתה ראש העם ומנהיגו, תהיה פנוי להדריכם בדרך הטוב, ותלמדם ארחות חיים, בתוכחות מוסר נעימים וערבים, ואז יזכו שגם אלהים יחננו ויברכנו, ומאז אין עוד מי שיערער על הברכה ועל החנינה, ומאז יאר פניו אתנו סלה.