הרב עמאר - בראשית

וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד, אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה, וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה', וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע, אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ, חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט,

וַה' אָמָר הַמֲכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו: (יח, יז-יט)

לכאורה צריכים להבין מה הקשר בין הדברים, ומה שייכות יש בין הענין שאברהם יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ובין הצורך להודיעו את משפט סדום ועמורה. והנה מדברי רש"י משמע שבגלל שהוא עתיד לצוות את בניו ואת ביתו על דרך ה', על כן הי"ת אוהבו ומחבבו, וזהו לשון ידעתיו לשון חיבה, ועל כן צריך אני להודיעו.

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה, וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ, יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת, וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ, וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ: (יח, א-ח),

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה, וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ, יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת, וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ, וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ: (יח, ב-ח)

וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו, וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל: (כה, יז-יח)

כתב רבינו יעקב בעל הטורים, "על פני כל אחיו נפל", וסמיך ליה, ואלה תולדות יצחק, לומר, כשיפול ישמעאל באחרית הימים, אז יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק. עכ"ל.

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם: (כה, ו)

וכתב רש"י זל נתן אברהם מתנות, פי' רבותינו (סנהדרין צא, א), שם טומאה מסר להם, דבר אחר, מה שניתן לו על אודות שרה, ושאר המתנות שנתנו לו, הכל נתן להם שלא רצה ליהנות מהם. ע"כ.

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וגו': (כה, ו)

ורש"י ז"ל כתב, הפילגשים, חסר כתיב, שלא היתה אלא פילגש אחת, היא הגר היא קטורה (ומקור הדברים בב"ר סא, ד), נשים בכתובה, פילגשים בלא כתובה, כדאמרן בסנהדרין (כא, א), בנשים ופילגשים דדוד. עכ"ל רש"י.

וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים, וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל וגו': (כד, סב-סד)

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל: (כד, א)

אמרו חז"ל (בבא בתרא טז, ב), בת היתה לאברהם אבינו ע"ה ובכל שמה. והנה רש"י ז"ל, בפירושו לתורה (כאן), כתב, בכל גימטריא ב"ן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה. עכ"ל. ורבינו אברהם אבן עזרא ז"ל, כתב, וה' ברך את אברהם בכל, באורך ימים, ועושר וכבוד, ובנים, וזו חמדת כל האדם, ודרשו שבתו היתה ושמה בכל, צריך להוסיף בי"ת משרת עכ"ל, וכונתו פשוטה להקשות, שאם כדברי הדרש שהיתה לאברהם בת ששמה בכל, א"כ היה לו להוסיף בי"ת משרת ולכתוב וה' ברך את אברהם בְּבַכֹּל. ועיין באבי עזר שיישב קושיא זו, וז"ל, ומצינו כמה פעמים נחסר בי"ת המשרת, כמו הנמצא בית ה' (מ"ב יב, יא). עכ"ל. והיינו דשייך לשון זה, ויש פסוקים שלא נכתב בהם ב' המשרת.

והנה מצינו כי אחר השבועה החמורה שנשבע אליעזר לאברהם אבינו, מצינו את אליעזר שואל, "אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי, ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם". ואברהם ענה לו בלשון תקיפה והחלטית, "השמר לך פן תשיב את בני שמה". ואחר שנתן לו ברכה שיצליח למצוא בת זוג המתאימה ליצחק, סיים ואמר לו, ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך, ונקית משבועתי זאת, "רק את בני אל תשב שמה". והננו רואים את אברהם חוזר ומדגיש לאליעזר שלא יוציא את בנו יצחק מארץ ישראל. ורש"י ז"ל פירש, ונקית משבועתי זאת, וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא, ע"כ (ועי' קדושין סא, ב). והמתבונן בפרשה תמה על דברי אברהם אבינו. הלא בתחילה אברהם אבינו ע"ה הזהיר כל כך את אליעזר שיקח רק מבנות משפחתו אשה ליצחק, וכ"כ היה חשוב בעיניו היחוס, ואיך עתה הריהו מוכן לוותר על יחוס המשפחה, ולקחת לבנו מבנות ענר אשכול וממרא, וזאת מסיבה אחת, שהיא, "רק את בני אל תשב שמה", וצריכים להבין מה הטעם להקפדה זו.