הרב עמאר - הטומאה שולטת במקום העדר תורה וקדושה

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם: (כה, ו)

וכתב רש"י זל נתן אברהם מתנות, פי' רבותינו (סנהדרין צא, א), שם טומאה מסר להם, דבר אחר, מה שניתן לו על אודות שרה, ושאר המתנות שנתנו לו, הכל נתן להם שלא רצה ליהנות מהם. ע"כ.

ובדעת זקנים מבעלי התוספות כתבו, וז"ל, נתן אברהם מתנות, אמרו בפרק חלק (סנהדרין שם), שמות טומאה מסר להם, פי' שיהיו יכולין להזכיר שם המפורש בטומאת הגוף ולא יזיק להם, וגם היום יש ישמעאלים שבקיאין בשם ומזכירין אותו בטומאה. וקשה לה"ר משה היאך אדם וצדיק חשוב כאברהם ילמד השם לרשעים לכן פי' ה"ר יעקב בה"ר נחמן שם טומאה, "שם השדים" שמשביעין אותן באדוניהם הממונים עליהם לעשות כל מה שרוצים כמו ספר בילא"ד, ושם טומאה נקרא על שם רוח הטומאה, כדאמרינן במסכת חגיגה (ג, ב), הלן בבית קברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. רמז לזה שהרי מתנות כתיב חסר וא"ו והוא עולה בגימטריא "למדם להשביע השדים". מה"ר משה. ע"כ.

ולמדנו כאן דהיכא דליכא אות וא"ו הרומזת לתורה כאשר כתבנו בכמה מקומות (ראה הקדמת שמע שלמה ח"א ובספרנו פרשת תולדות מאמרים ח, יג ופרשת וישב מאמר ב ופרשת ויחי מאמר יז), לא נשאר אלא ריקנות וטומאה, ולכך כתיב "מתנת" חסר וא"ו. ודוק.

* * *

אל לו לאדם לפנות בעת צרה אל אנשים מפוקפקים שיעזרוהו

עוד למדנו שלא להתפעל מעושי מופתים, אשר מלבד שבימינו רובם ככולם הוא שקר ורעות רוח, ורק במשחק ידברו להערים איש על רעהו, כדי למשוך ממון וכבוד, מ"מ גם אם המצא ימצא מהם בעלי מעשים, בני אל יפתוך חטאים, הוקר רגליך מביתם, מנע דרכיך מנתיבתם. ויתבונן כל אחד בנאמר כאן, ויתחזק ואל ישעה להבלים שאין בהם מועיל, ולה' הישועה.

[א"ה - יש להוסיף בכאן הערה רבתי, על אנשים שבעת שיש להם צרה תוך ביתם רח"ל, נתלים בקורי עכביש, ותחת להרבות בצדקה ותחנונים אל ה', תיכף עושים מסע מדן ועד באר שבע, וילכו לכל מאן דמתקרי "מקובל" ומקבל קהל ומאחז עינים, כדי שיעשה להם איזה "תיקון" להסיר חרון אף, וה"מקבלים" הללו, מוליכין אותם מדחי אל דחי, לא הרי זה כהרי זה, ומשנים שמות, ועושים להם כל מיני בדותות, לא יאומן כי יסופר, הצד השוה שבהן שכולם מזיקין, וצריך להתרחק מהם.

ומצינו בבבא בתרא (קטז, א), דרש ר' פנחס בר חמא, כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנאמר (משלי טז, יד), חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. והנה לא אמרו ילך אצל "צדיק" אלא ילך אצל "חכם" שעוסק בתורה, ודבוק בחי החיים, שרק הוא בכחו לרפאות.

ובתולדות הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א הנדפס במונקאטש בסוף ספר קדושת לוי, כתבו, שכך היה מפרש דברי המשנה (ברכות סוף פ"ו), השותה מים לצמאו, אומר שהכל נהיה בדברו. רבי טרפון אומר, בורא נפשות רבות. היינו, דמי שלומד תורה כאדם צמא המבקש לשתות מים, ואמרו רבותינו (ב"ק פב, א), שהתורה נמשלה למים, שנא' (ישעיה נה, א), הוי כל צמא לכו למים. והאדם הזה השותה את מי הדעת לרויה, אם מברך מאן דהוא, כי אז "שהכל נהיה בדברו", וכל ברכותיו מתקיימות. ובא רבי טרפון לחלוק על זה ואמר, דזהו מילתא זוטרתי, אלא שבכחו לברוא נפשות רבות ולהחיות מתים. ודפח"ח.

ורבינו מהר"ח מוואלאזי'ן בספר רוח חיים על מסכת אבות (פרק א משנה א), סיפר, כי פעם אחת בהיות הגאון בעל ט"ז ז"ל יושב ולומד עם תלמידיו, נתפרצה אשה בוכיה לחדר לימודו וזעקה, אהה אדוני הושיעה נא לבני הגוסס ואל ימות. ויען הגאון ויאמר לה, התחת אלהים אני להחיות מתים. ותאמר לו, הן אמרו (ראה זוהר ח"ג עג, א), דקוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא, ואל התורה שבך אני מבקשת. ואז אמר לה בעל הט"ז לו יהי כדבריך, ובכן הנני נותן לבנך החולה את זכות התורה שאני לומד ומלמד עתה בחבורה, ואמרו, כי לא הספיקה האם לשוב לביתה וכבר יצאו בני הבית והודיעוה כי חלצתו חמה לבנה, וכי יצא משערי מות לחיים טובים. זיע"א. ישמע חכם ויוסיף לקח. יבח"ר].