הרב עמאר - פלגשם - פלג שם

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וגו': (כה, ו)

ורש"י ז"ל כתב, הפילגשים, חסר כתיב, שלא היתה אלא פילגש אחת, היא הגר היא קטורה (ומקור הדברים בב"ר סא, ד), נשים בכתובה, פילגשים בלא כתובה, כדאמרן בסנהדרין (כא, א), בנשים ופילגשים דדוד. עכ"ל רש"י.

ושמעתי בשם הגר"א ז"ל (כן הוא בספרו קול אליהו), שפירש ענין זה, דהנה ידוע שכתובה, הוא אותיות כתב ו-ה, היינו, כי איש ואשה שזכו שכינה ביניהם (סוטה יז, א וברש"י שם), כי באיש יש אות יו"ד, ובאשה אות ה', ויחדיו עולין י-ה שהיא השכינה שביניהם, אמנם עדיין חסרות להם אותיות ו-ה כדי להשלים את שמו יתברך שיהיה שלם, ולזה באה הכתובה להשלים את השם, ולכן הוא אותיות כתב ו-ה ובזה נשלם שמו יתברך.

ולפי"ז בלוקח פילגש שיש בה רק קידושין ואין כתובה, הרי יחסרו לו אותיות ו-ה, וזה מ"ש רש"י פילגשם חסר כתיב, כלומר חסר יו"ד, ורצונו לומר "פלגשם", פלג - שם, כלומר חצי שם שאין עליהם רק חצי משם הוי"ה ברוך הוא, שהוא י-ה בלבד, אבל ו-ה אין להם, שהוא בא ע"י הכתובה, ולאלה אין כתובה, ודפח"ח.

[א"ה - גם מרן החבי"ף ז"ל בספרו ובחרת בחיים (פרשת חיי שרה), הביא את דברי רש"י ז"ל, "פלגשם כתיב" והביא דברי מקשים, דהא בס"ת כתיב פילגשים מלא ביו"ד, ותירצו דבמסורת הוא כך. והביא משם רבני אשכנז, דטעם שם "כתובה", דאין קורין לזה כתב או שטר, משום דשם כתובה בא להשלים שם י"ה של האיש והאשה, דע"י הכתובה נכנס אות וי"ו באמצע, וה"א לבסוף, ואז נשלם שם הי"ת. ואמנם בפלגש שאין בה כתובה, נשאר רק חצי שם, וזהו פלגשם, נוטריקון "פלג שם", היינו חצי שם. ולפי"ז פירש את מענה יוסף לאביו כששאל אותו מי אלה לך, השיב לו בני הם אשר נתן לי אלהים בזה (ראה בראשית מח, ח-ט). ופירש רש"י ז"ל (שם שם, ט), שהראה יוסף לאביו שטר אירוסין ושטר כתובה. והנה אמרו בזוה"ק (ראה ח"ג יא, ב ושם לד, א וראה שם רצא, א), דהוי"ו וה"א אחרונה משתלם ע"י בן ובת, ועל כן, כששאל יעקב את יוסף מי אלה לך, השיבו, שהם בנים כשרים ע"י חופה וקדושין והראיה לכך, היא הכתובה, דלכך נקראת כתובה, להשלים שם הוי"ה ב"ה, דזה נשלם ע"י ההולדה. זת"ד. יבח"ר].

ובתשובה בענין תרגום הכתובה שבשו"ת שמע שלמה ח"א (חאהע"ז סוף סי' ז), כתבתי דבזה יתפרש מאמר רבותינו ז"ל במסכת שבת (קל, א), דמצוה שקיבלו ישראל בשמחה עדיין מקיימים אותה בשמחה, והיא ברית מילה, דכתיב (תהלים קיט, קסב), שש אנכי על אמרתך וגו', ומצוה שקיבלו בצער עדיין מקיימים אותה בצער, אלו נישואין, דכתיב (במדבר יא, י), העם בוכה למשפחותיו, על עסקי משפחותיו, דלית כתובה דלא רמו בה תיגרא. ע"כ. ושאלתי למה תלו את התיגרא בכתובה דוקא, והלא הכתובה היא רק חוזה המסדיר את התנאים שבין בני הזוג, והיה להם לומר, לית נשואין דלא רמו בהו תיגרא, או לית חופה דלא רמו בה תיגרא, ולמה תלו את זה בכתובה דוקא, ברם לפי הדברים הנ"ל אתי שפיר, דהנה כתיב (שמות יז, טז), כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ואמרו חז"ל (תנחומא תצא פי"א ובמדרש תהלים מזמור ט' ובילקו"ש שם וראה פסיקתא דר"כ ג, טז ועי' תוס' ברכות ג, א ד"ה היה לך), נשבע הקב"ה שאין השם שלם ואין הכסא שלם, עד שימחה שמו של עמלק, והיינו שבשם השם חסר אותיות ו - ה, והשלמת אותיות אלו לשמו יתברך תלויה במלחמת ה' בעמלק, כי כל עצם קיומו של עמלק מורה שאין השם שלם, כי אילמלי היה שמו יתברך שלם ממילא היתה מתבטלת כל קליפת עמלק שלא היה לה כבר שום אחיזה בקדושה והיתה בטלה מאליה. ולכן צריך מלחמה כדי להשלים את שמו יתברך ולבטל ולבער את הרע מן העולם.

וכנראה שכשם שבשמו יתברך שהוא השם דכלל העולמות, השלמתו תלויה במלחמה. וכן לימוד התוה"ק תלוי במלחמה, בקושיות ומשא ומתן וריתחא דאורייתא, וזאת, כדי לשבר ולהכניע את הקליפות (ועי' בהקדמת מוהרח"ו לשער ההקדמות). כמו כן השלמת שם ההוי"ה הפרטי הנקרא על בני הזוג, ג"כ תלוי במלחמה זוטרתי היא התיגרא כלשון חז"ל, וכיון שהשלמת שם ההוי"ה הוא ע"י הכתובה וכנ"ל, ע"כ תלו את התיגרא דוקא בכתובה, וע"כ אמרו, לית כתובה דלא רמו בה תיגרא. כיון דהכתובה משלים שם הוי"ה ב"ה, לכך היצה"ר שהוא נרגן מפריד אלוף מנסה לעשות תיגרא בכל כחו לבל יושלם שמו ית', ולהכי בכל כתובה ממציא תיגרא, והי"ת יצילנו מידו, אכי"ר.

(בעהית"ש אור ליום ב' כ"ד מר חשון התשמ"ח)