הרב עמאר - פרשת לך לך

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ: (יז, כו)

כדי ללמד על מעלת המילה ראיתי להעתיק לשון חז"ל, הובא בדעת זקנים מבעלי התוספות. וז"ל, בעצם היום הזה, רבן גמליאל אומר, שלח אברהם וקרא לשם בן נח ומל אותו ואת ישמעאל בנו, ומהו בעצם, בגבורתו של יום. ולא עוד, אלא בעשור של חדש השביעי הוא יום הכפורים, נאמר כאן בעצם ונאמר להלן תענו את נפשותיכם בעצם היום הזה (ויקרא כג, כט), מה להלן יום הכפורים, אף כאן יום הכפורים. ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם בריתו של אברהם אבינו ומכפר לנו על כל עונותינו. ואתמר בבראשית רבה (מט, ב), שנטל אברהם סכין ואחז בערלתו, וכשבא לחתוך היה מתיירא מפני שהיה זקן, וסייעו הקב"ה כביכול, שלח ידו ואחז עמו, שנאמר (נחמיה ט, ח), וכרות עמו הברית מלמד שעזרו, עכ"ל.

וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים, וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ, וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: (יז, כג-כה)

בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: (טו, יח)

הנה ביארנו לעיל (מאמר הקודם והארכנו שם בסגנון אחר), מדוע אמר הקב"ה לאאע"ה בעת ברית בין הבתרים ידוע תדע וגו'. ורבינו הרמב"ן ז"ל (שם), בפירושו הזכיר את ההבטחות הקודמות שהבטיח ה' לאברהם אבינו ע"ה על מתנת הארץ, וביאר שכולם היו לצורך, ובפעם הזאת השלישית הי"ת ביאר לאברהם את תחומי הארץ וכו', והוסיף לכרות לו ברית עליהם שלא יגרום החטא. וכאשר ציוה הי"ת את אברהם על המילה, אמר שתהיה לו ארץ ישראל ל"אחוזת עולם", לומר, שאם יגלו ממנה עוד ישובו וינחלוה, והוסיף, "והייתי להם לאלהים", שהוא בכבודו ינהג אותם, ולא יהיו בממשלת כוכב ומזל או שר משרי מעלה, יעו"ש.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד, וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה' (אלהים ק'), מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר, וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי, וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ, וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ, וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי ה' (אלהים ק'), בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה: (טו, א-ח)

וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: (יד, יח)

שלם היא ירושלים וכמו שכתב בתרגום יוב"ע (וראה מה שנתבאר עוד במאמר הקודם). ואוסיף להזכיר שבחה של ירושלים מתוך דברי הרמב"ן ז"ל בפירושו שכתב, "שלם" היא "ירושלים", כענין שנאמר (תהלים עו, ג), ויהי בשלם סוכו וכו', כי מאז ידעו הגוים כי המקום ההוא מבחר המקומות באמצע הישוב, או שידעו מעלתו בקבלה שהוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה ששם שכינתו של הקב"ה שנקרא "צדק", ובבראשית רבה (מג, ו), המקום הזה מצדיק את יושביו, ומלכי צדק אדוני צדק, ונקראת ירושלם צדק, שנאמר (ישעיה א, כא), צדק ילין בה, ע"כ.

וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל: (יד, יח-כ)

וכתב בתרגום יונתן בן עוזיאל ע"ה, ומלכי צדיקא הוא שם בר נח, מלכא דירושלֶם וכו'. ע"כ. וכן כתב רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל, "מלך שלם" ר"ת "שם", לומר לך שהוא שם בן נח.

וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה, כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם, וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה: (יג, יד-טז)

ופירש"י ז"ל, אחרי הפרד לוט - כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו. (ולעיל שהיה לוט אצלו, וכתיב וירא ה' אל אברם, באותה שעה כשר היה וק"ל.), עכ"ל.

וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו: (יב, ז)

ופירש"י ז"ל, שבנה אברהם מזבח כדי להודות להי"ת על בשורת הזרע ועל בשורת הארץ [כי ממה שהבטיח הי"ת לאברהם שיתן לזרעו את הארץ ש"מ שיזכה גם לזרע]. ורואים כמה חייבים להודות ולפאר לשמו יתברך על כל בשורה ועל כל טובותיו נפלאותיו.

וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: (יב, ג)

ותירגם יונתן בן עוזיאל ע"ה, ואברך ית כהניא דפרסין ידיהון בצלו, ומברכין ית בניך, ובלעם דמלטט יתהון אילוט, ויקטלוניה לפתגם דחרב, ויתברכון בך כל זרעית ארעא. [תרגום: שהקב"ה יברך את הכהנים שפורסים ידיהם בתפילה ומברכין את ישראל, ואילו את בלעם הרשע שבא לקלל את ישראל, יקלל אותו הי"ת וסופו שימות בחרב וכו'].

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה, וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן: (יב, א-ד)