הרב עמאר - למה בטלה הכהונה מזרעו של שם וניתנה לאברהם

וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל: (יד, יח-כ)

וכתב בתרגום יונתן בן עוזיאל ע"ה, ומלכי צדיקא הוא שם בר נח, מלכא דירושלֶם וכו'. ע"כ. וכן כתב רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל, "מלך שלם" ר"ת "שם", לומר לך שהוא שם בן נח.

וצריך להבין למה הקדים שם ובירך את אברם, לפני שבירך לאל עליון. ובאמת שראיתי בדעת זקנים מבעלי תוספות שכתבו, שבתחלה היה שם כהן כמה דאת אמר, והוא כהן לאל עליון, ואבד כהונתו על שהקדים ברכת אברהם לברכתו של הקב"ה הדא הוא דכתיב (תהלים קי, ד), נשבע ה' ולא ינחם על דברתי מלכי צדק, כלומר, על דבורו של מלכי צדק, והיינו דכתיב "והוא כהן", הוא כהן, ואין זרעו כהן כך מסיק בנדרים (לב, ב וכן הוא בויק"ר כה, ו), ע"כ.

ובנדרים שם, איתא, אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל, ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה משם, שנאמר והוא כהן לאל עליון, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם, שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון. אמר לו אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו, מיד נתנה [הכהונה שוב] לאברהם שנאמר (תהלים קי, א), נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, ובתריה כתיב (שם שם, ד), נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, על דיבורו של מלכי צדק, והיינו דכתיב והוא כהן לאל עליון, הוא כהן ואין זרעו כהן. ע"כ.

ברם עדיין קשה מה הביא את שם להקדים את ברכת אברהם לברכתו של הקב"ה. וראיתי לקדוש ה' מכובד מהר"ח ן' עטאר ז"ל באוה"ח (בראשית יד, כ), שכתב וז"ל, וברוך אל עליון, רבותינו ז"ל אמרו, שנענש שם על אשר איחר ברכת ה' והקדים ברכת אברהם וניטלה ממנו הכהונה. ואפשר שטעם שם הוא, שלקח סדר המעשה, כי אברהם הוא מעצמו הכיר בוראו והשתדל באמונתו יתברך, ואליו יאות הברכה, ואח"כ ברך לה' שנתרצה בו, וכן ראוי לעשות. וללמד הוא בא, שאין הקב"ה מתרצה אלא במי שמתרצה בו קודם, והוא אומרו ברוך אברם לאל עליון, שהוא הכשיר עצמו להיות עבד לאל עליון, ולזה ברוך הוא אל עליון אשר מגן וגו', ודרך זה לא יוצדק אלא במבורך קודם. וכפי זה לא נענש שם, אלא הוא מעצמו נתנה לאברהם, וכמו שפירשתי בפסוק והוא כהן, או אפשר שנענש על הנשמע משטחיות המאמר שנראה שלא חש להקדים עבד לרבו הגם שנתכוין לטובה, ומצינו שיעניש ה' על כיוצא בזה בכמה מקומות, עכ"ל.

ואולי י"ל דשם ידע תורה והיה מלמדה, ובבית מדרשו היה לומד יעקב אבינו ע"ה י"ד שנים (ראה ב"ר סח, יא), ושם ראה שהכהנים נצטוו לברך את עם ישראל כמו שנאמר (במדבר ו, כג), כה תברכו את בני ישראל, ועתה שנזדמן לפניו אביהם של ישראל, הקדים לברכו. אמנם טעה בזה, כי רק הכהנים מצווים ועומדים לברך את ישראל ואין קפידא בזה שמברכים את ישראל ולא מברכים את הי"ת, כי הי"ת ציוה אותם על זה.

אבל שם, היה כאן לאל עליון, והיתה עליו קפידא לפי שהוא לא מכהן לצורך עם ישראל, אלא תפקידו לשמש לפניו יתברך, והיה לו להקדים ברכת אל עליון, שהרי לפניו הוא מכהן וזו היא כל כהונתו, והיה לו לברך את הי"ת תחילה ואח"כ להמשיך ברכה לאברהם מכח ברכת ה', אך הוא לא עשה כן ונהג כברכת בני אהרן הכתובה בתורה, ולכן לא נמשכה כהונתו לזרעו אחריו. והמדקדק בנוסח הברכה שבירך שם את אברהם יראה כי יש כמה שינוים בין הברכה הזאת לברכה שמברכים הכהנים לעמו ישראל באהבה.