הרב עמאר - אם היו לארון הברית כעין רגלים למטה

וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית: (כה, יב)

ופירש"י ז"ל "פעמותיו", כתרגומו זִוְיָתֵהּ, ובזויות עליונות סמוך לכפורת היו נתונות שתים מכאן ושתים מכאן, לרחבו של הארון, והבדים נתונים בהם, ואורכו של הארון מפסיק בין הבדין, אמתים וחצי בין בד לבד, שיהיו שני בני אדם הנושאים את הארון מהלכין ביניהם. וכן מפורש במנחות פרק שתי הלחם (צח, ב).

והראב"ע ז"ל כתב, חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי "פעם" שהוא "זוית", רק מלשון רגל, רגלי עני פעמי דלים (ישעיה פו, ו), וישם לדרך פעמיו (תהלים פה, יד), מה יפו פעמיך (שה"ש ז, ב) ורבים ככה, על כן הוצרכתי לפרש כי רגלים היו לארון, כי דרך בזיון הוא שישב הארון בארץ. ועוד, מה טעם לומר ושתי טבעות זהב בתוספת הוי'ו, ואילו היו הראשונות היה כותב שתי טבעות, להודיע שהן ארבע טבעות זהב שהזכיר כמשפט הלשון. וכו'. עכ"ל.

והנה הערתו בזה שהיה צריך לכתוב "שתי טבעות" בלי וי'ו, כבר עמד על זה רש"י ז"ל שם, וז"ל ושתי טבעות, הן הן הארבע טבעות שבתחלת המקרא, ופירש לך היכן היו, והוי'ו זו יתירה, ופתרונו כמו שתי טבעות, ויש לך לישבה כך, ושתים מן הטבעות האלו על צלעו האחת. עכ"ל. ומיהו הראב"ע ז"ל עומד על הדקדוק דהאות וי"ו שבתיבת ושתי, באה לומר שיש עוד ארבע טבעות אחרות שתים לצלע זו ושתים לצלע השנית, והן המה טבעות הבדים לשאת בהן הארון. וממילא מפרש דארבע הראשונות הן רגלי הארון, שעשו לו ארבע רגליות כטבעות, וכמו הרגליות שעושים הצורפים לקופסה של האתרוג. וזה חידוש גדול מאד מאד.

והרמב"ן ז"ל הביא פירוש רש"י ז"ל. וקילסו, ואח"כ ציין לדברי הראב"ע ז"ל הנזכר וכתב ופירש כי הם שמנה טבעות, ארבע תחתונות לשאת אותו בהם, והעליונות היו ליופי, ואין דבריו נכונים כלל.

ואולם מדברי הראב"ע ז"ל נראה שהיו ארבע טבעות בהם נותנים הבדים לשאת בהם הארון, וארבע הטבעות האחרות, הן הפעמים שהם רגלים לארון לפי דעתו ע"ה. שהרי כתב הראב"ע ז"ל שם, ויש מחכמי דורנו שהבין זה ואמר הבדים היו מושמים בארון בטבעות שהיו על הפעמונים, וכאשר יצטרכו לשאת את הארון, יוסרו מהטבעות השפליות ויושמו בטבעות העליונות. וכו', ולפי דעתי אחר שהושמו הבדים בטבעות העליונות לא הוסרו משם, כי כן כתוב לא יסורו ממנו וכו', עכ"ל. נמצא דהטבעות העליונות הם הטבעות שמחזיקים הבדים לשאת בהם את הארון, ואילו הרמב"ן ז"ל פירש בדברי הראב"ע ז"ל שארבע התחתונות לשאת אותו בהם, והעליונות הם ליופי. ואפשר שגירסא אחרת היתה לפניו בדברי הראב"ע ז"ל שארבע התחתונות לשאת אותו בהם, והעליונות הם ליופי. אבל בדברי הראב"ע ז"ל שלפנינו ברור דהטבעות של הבדים בהם נושאים את הארון הם למעלה. והארבע הראשונות (להראב"ע ז"ל שהעלה שיש שמנה טבעות וכנ"ל), נאמר בהם: ונתת על ארבע פעמותיו. ופירש פעמותיו הם רגליו, והכונה, שהיו הטבעות האלו במקום הרגלים ועליהם היה עומד הארון, והם חלק ממנו שמחוברים אליו, וכדוגמת הקופסה של אתרוג ששמים להם רגליות יפות לעמוד עליהם. וזה שכתב הראב"ע ז"ל, כי דרך בזיון הוא שישב הארון בארץ.