הרב עמאר - מפני מה נגזירה גזירה על משה רבנו שלא יכנס לארץ ישראל

וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי, וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרֲשֵׁם מֵאַרְצוֹ. (ה, כב-כג. ו, א)

חז"ל דרשו במדרש (תנחומא בשלח פכ"ד), ב"אז" חטא משה וב"אז" תיקן משה. באז חטא, שנאמר ומאז באתי וגו', ובאז תיקן משה, שנאמר אז ישיר משה וגו' (שמות טו, א). וראיתי לפני זמן רב להגרש"י זוין ז"ל בספרו שבת בשבתו שפירש שהחטא הוא בזה שמשה התרעם על קושי השעבוד, ואמר הרע לעם הזה, והצל לא הצלת, ולא הביט הלאה לראות שזה היה לטובתם לקרב הצלתם, שאלמלא קושי השיעבוד, היו צריכים להשלים שנות העבודה, והיו עלולים להגיע לחמשים שערי טומאה ח"ו, ולא היו יכולים להגאל. וכדברי חז"ל. וע"י קושי השעבוד קיצר שהותם שם, ומיהר להוציאם בבהילו ובחיפזון. ונמצא שרעתם היא הצלתם, והוא אומר "והצל לא הצלת". ולכן נאמר לו, "עתה תראה" ואמרו בסנהדרין (קיא, א ושמו"ר ה, כב), והובא ברש"י ז"ל, הרהרת על מדותי, לא כאברהם שאמרתי לו (בראשית כא, יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, ואח"כ אמרתי לו, העלהו לעולה, ולא הרהר אחר מדותי. לפיכך, עתה תראה, העשוי לפרעה תראה. ולא העשוי למלכי ז' אומות כשאביאם לארץ, עכ"ל. ויוצא שהענישו הי"ת למשה במדה כנגד מדה, היינו, שמשה הסתכל על הרע של "עתה" בלבד, ועל כן אמר לו הי"ת "עתה תראה", ולא תראה בכניסה לא"י.

ו"באז" תיקן משה, בקריעת ים סוף שנאמר, אז ישיר משה, ואמרו חז"ל על זה (סנהדרין צא, ב), "אז שר" לא נאמר, אלא "אז ישיר", (לשון עתיד) מכאן לתחיית המתים מן התורה, שיעמדו משה ובנ"י אז לעתיד לבא וישירו את השירה הזאת לה'. נמצא שלמד משה ותיקן עצמו וכבר לא הסתפק רק במה שלפניו זה עתה, אלא הביט לעתיד הרחוק, והיה צופה ומביט עד סוף הדורות. עכ"ד.

ועפ"י דברים אלו אמרתי לישב קושיא שהיתה לי, שכאן אמר לו הקב"ה למשה רבינו ע"ה, שלא יראה העשוי למלכי שבעת מלכי האומות, בכניסת ישראל לארץ ישראל. ואילו בפרשת חוקת כשהכה משה את הסלע להוציא להם מים, אמר לו הקב"ה (במדבר כ, יב), יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני ישראל, לכן לא תביאו את העם הזה. שמע מינה שבגלל חטא זה נגזר עליו שלא יכנס לא"י, ולא בגלל התרעומת שנאמרה כאן.

ועתה ראיתי שהשפתי חכמים קדם בקושיא זו, (אצלנו באות ב') וז"ל, וא"ת דהכא משמע שהיה מרמז לו עכשיו שלא יכנס משה לארץ, ולקמן בפרשת בהעלותך, על פסוק נוסעים אנחנו אל המקום (במדבר י, כט), פירש"י בעצמו דסבר משה שיכנס לארץ. וע"ש שתירץ, שהיה משה סבור שיהיה נכנס שם וימות קודם שיכבשו השבע אומות, דזמן ארוך היו ישראל לוחמים קודם שכבשום. ושוב הקשה דלעיל (שמות ד, יג), פירש"י על פסוק שלח נא ביד תשלח שאין סופו להכניסם לארץ, משמע שידע שהוא לא מכניסם לארץ, ותירץ שחשב שהוא לא יכניסם כשר ונגיד, אך יכנס כשאר ישראל, ויעו"ש עוד.

ובעוניי אמרתי דבאמת בשעה שאמר ומאז באתי אל פרעה, נגזר עליו שלא יכנס לארץ, אך היה מקום לבטל גזרה זו, וכשתיקן דבר זה, באומרו "אז ישיר משה", ולא "אז שר" משה, נתבטלה אותה גזרה לגמרי שכבר תיקן מה שפגם, וע"כ אמר בפרשת בהעלותך "נוסעים אנחנו", ופירש"י שהיה סבור משה שיכנס לא"י, דאחר שתיקן והתבשר על ביטול הגזרה, בודאי שהיה סבור ליכנס לא"י. אבל כשהכה בסלע, חזר וגזר עליו שלא יכנס, וחשב משה שגם הפעם יוכל לבטל הגזירה, והרבה תפלות ותחינות כמספר ואתחנן, וה' אמר לו שהפעם לא יבטל גזרתו, ואמר לו רב לך אל תוסף וגו' (דברים ג, כו). עד יקומו ישני עפר ומשה בראשם, ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם בב"א.