הרב עמאר - התחכמות פרעה נגד רצון הי"ת שציווהו לשלוח את בני ישראל מארצו

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ, וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה משֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם, וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר, לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן, וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי נִרְפִּים הֵם עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ, תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר. (ה, ב-ט)

ההתבוננות בפסוקים הללו, מלמדת על התחכמות גדולה של פרעה, שגם בשעה שדוחה את דרישת האלהים, שהובאה אליו ע"י משה רבינו ע"ה. תחילה אמר מי ה' וגו'. והיה יכול לומר איני רוצה לשמוע, ולא אשלח, ודי לו בכך. אבל הוא העדיף להתחכם כדי לשמור על דמות רצינית כביכול, כדי להצדיק דרכיו ומדותיו הרעות. וכנראה שזה חלק מתחבולותיו, להמשיך להחזיק בהם ולהעבידם בצורה משפילה כל כך, ולשמור על תדמית אנושית לעיני עמו ולעיני ישראל, וע"כ הוא לא רצה להצטייר כמי שפורק עול, ולא מתחשב בצו אלהי, וע"כ אומר, מי ה', לא ידעתי את ה', ותירגם יונתן בן עוזיאל, שמא דה' לא אתגלי לי דאקבל במימריה למפטרית ישראל, לא אשכחית בספר מלאכיא כתיב ית שמא דה', מינה לית אני דחיל, ואוף ישראל לא איפטור. עכ"ל. כלומר שהוא התיחס וגם בדק בספריו, אך שם זה לא מופיע, וע"כ אין לו להתיחס למצותו ולשלח את ישראל. והרשב"ם ז"ל, כתב, מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל שהם עבדי, מארצי לעובדו, ומה חלק יש לו בעם הזה שיעבדוהו. עכ"ל.

והם השיבוהו לאמר אלהי העברים נקרא עלינו וגו', כלומר שזה שלא מצאת את שמו בספרי מדעך, אין בכך כלום, כי זה אלהי העברים, ואין לך השגה וקשר עמו וע"כ אינו מופיע אצלך בספרים. ועוד הוסיפו ואמרו, שהם בסכנה אם לא ילכו אליו, פן יפגענו בדבר או בחרב.

ויאמר אליהם, למה משה ואהרן תפריעו את העם, כלומר למה תחלישו את כוחו של העם, ותגבילו את רצונו לעבוד במסירות. ובמהלך זה, מנסה פרעה להתחכם ולהפוך את הדרישה האלהית האומרת "שלח את עמי". לדרישה "פרטית", ואולי "פוליטית", של משה ואהרן, ולזה התחיל בהכחשת האלקות, ומאידך פונה אל השליחים ואומר, למה משה ואהרן תפריעו, לכו לסִבְלוֹתֵיכֶם, ועוד הוסיף, ויאמר פרעה, הן רבים עתה עם הארץ, והשבתם אותם מסיבלותם. היינו שתולה הכל במשה ואהרן גרידא. ומתוך מחשבה שדבריו עשו את הרושם הראוי, פונה תיכף אל הצד המעשי, ויצו פרעה ביום ההוא את הנוגשים בעם ואת שוטריו לאמר. לא תוסיפון לתת תבן לעם וגו' ואת מתכונת הלבנים וגו'.

כי ראה פרעה את הסכנה האמיתית שבדברי משה ואהרן, אשר מדברים בשם האלהים, והוא כופר בכל לאמר מי ה', לא ידעתי את ה'. אך ידע והשכיל נכונה, שאצל בני ישראל זה יפעל בנפשם להתעורר לתקוה ולתחיה, כמים קרים על נפש עיפה.

ואולי גם ראה את הניצוץ של אש האמונה שניצת בעיניהם, ואת סימן החיים ששב והופיע על פניהם, ומיד ניסה בחכמתו ובעורמתו לכבות את הניצוץ הזה, כנ"ל. וגם הכביד עליהם את עולו במונעו מהם תבן ללבנים, וכך לא השאיר להם זמן לעצמם בכלל, וגם ניסה למצות את כל כוחם בעבודת פרך, כדי שלא יהיה להם לא כוח וגם לא זמן, לחשוב מחשבות באמונה ובדרכי ה', וכמו שאמר בפירוש, תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה, ואל ישעו בדברי שקר.

אבל לא ידע ולא יכול לדעת עומק האמונה, וחוזק הביטחון שבליבם של בני ישראל כי מן הרגע שהזכיר להם משה רבנו את הלשון של הגאולה המסור להם מאבותיהם, שהוא "פקוד פקדתי אתכם", כבר האמינו, ושוב לא קיים כוח שיערער את אמונתם. ותקותם קמה וגם ניצבה נצח.