הרב עמאר - השכינה עם משה רבנו מעת לידתו

וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. (ב, ו)

רבינו בעל אור החיים הקדוש ז"ל הקשה למה כתוב "ותראהו", והיה צריך לכתוב "ותרא" את הילד. וע"ש כמה פירושים, ובסוף דבריו כתב, עוד אפשר שהרגישה בשכינה שעם הילד, לצד שכשנגעה בו פרחה ממנה צרעתה, אמרה אין זה אלא בן אלהי, ואולי שרמז פריחת הצרעת (ראה שמו"ר א, כג), באומרו, ותראהו את הילד וכו', והנה נער, פירוש שחזר בשרה להיות כבשר נער קטן, על דרך מה שאמר הכתוב בנעמן (מ"ב ה, יד), וישב בשרו כבשר נער קטן. עכ"ל. ובעצם כך אמרו בגמ' (סוטה יב, ב) שאמרו, "ותראהו" ותרא מבעי ליה, א"ר יוסי בר חנינא שראתה שכינה עמו.

ואפשר לפרש עוד עפ"י מה שכתבתי קודם (לעיל מאמר ז), משם בעל הטורים, שהנער הוא אהרן, שעמד ע"י התבה, וי"ל דמתחילה היה עומד אהרן ורואה, ועדיין לא בכה, והיא התענינה במראה הזה, שנער קטן עומד ומשגיח על ילד קטן אחר המושלך ביאור בתוך תיבה. וזה משך את עיניה ואת לבה, וזה אומרו, "ותראהו את הילד", דיש לפרש דקאי על אהרן, שאותו ראתה. את הילד, "את" פירושו "עם", כלומר שראתה את אהרן עם הילד, ואז כשפתחה את התיבה, התחיל אהרן לבכות, כי חשב שהמצרית תשליך את אחיו משה אל היאור. ואז נכמרו רחמי בתיה בת פרעה ותחמול עליו, ותאמר מילדי העברים הוא.

עוד יש לפרש בס"ד, שלכך אמר "ותראהו את הילד" שראתה אותיות ה' - ו' עם הילד, וזה שאמר ותרא - ה"ו את הילד, והוא שאמרו חז"ל והובא ברש"י ז"ל, ומדרשו שראתה עמו שכינה. (סוטה שם). ועיין באוה"ח הק' מה שכתב בזה. וראיתי כעת בשפתי חכמים (אות ש') שכתב שהוי"ו שבתיבת ותראהו מורה על השם ית' ודו"ק. עכ"ל. והוא חיזוק גדול למה שכתבתי.

ושוב אחר זמן הראני חתני כבני הרה"ג עובדיה יוסף נר"ו דברי הרב תורה תמימה בפסוק זה שכתב, באות כ"ח, וז"ל, ורמז לשכינה בלשון "ותראהו" כתבו המפרשים נוטריקון ותרא הו את הילד שאותיות "הו" מן השם, כמו בישעיה (מב, ח), אני ה' הוא שמי, ובסוכה (מה, א), אני והו הושיענא. עכ"ל (ועי' רש"י שבת קד, א).

ולענ"ד שתי האותיות הנ"ל (שהם בחינת זו"ן) מורים על השכינה, שאביו ואמו הם בחינת [או"א שהם] אותיות י'-ה', י' של איש וה' של אשה, ואותיות ו'-ה' של ותראהו', השלים שם ה' ברוך הוא, והוא מראה השכינה אשר ראו עמו. ונמצא דהכי פירושו, ותראהו שראתה ה'-ו', את הילד, כלומר עם הילד. וזה שאמרו חז"ל שראתה עמו שכינה.

ובזה יש לפרש את המשך הפסוקים, כי מצינו אחר שהביאה מרים את אם הילד, אמרה לה בתיה (שמות ב, ט), היליכי את הילד הזה והינקהו לי, ואני אתן את שכרך, ותקח האשה הילד ותניקהו. והיה די שיכתוב, "הניקי את הילד". ומה הלשון "היליכי", וי"ל דהכי קאמר, הי-ליכי, האותיות: ה' י' הם ליכי, כלומר הם שייכים לך, שכן את האם שלו, וה'-י' הם אבא ואמא, והניקהו, כלומר תניקי אותיות ה'-ו', שהם זעיר ונוקביה - שהיא השכינה כאמור.

ואכן כך עשתה יוכבד, "ותקח האשה הילד ותניקהו" (שם), הניקה את הילד וגם את אותיות ה"ו, בחינת השכינה. ועוד נאמר אחריו (שם שם, י), ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה, היינו שהביאה את אותיות ה'-ו' לבת פרעה שהיא בחינת י'-ה' שכן שמה "בתיה". ואותיות י"ה הם אבא ואמא, ואותיות ו"ה הם ברא וברתא כמבואר באידרא ועוד. "ויהי לה לבן, ותקרא שמו משה, ותאמר כי מן המים משיתהו" (שם), משיתי את ה'-ו'. שלא רק את הילד היא משתה מן היאור, אלא גם את האותיות ה'-ו' משתה מתוך היאור. שגם השכינה כביכול היתה שם עמו, ככתוב (תהלים צא, טו), עמו אנכי בצרה. והוא פלא שבכל ענינו של משה הרבה הכתוב לכתוב אותיות ה'-ו'.

ומעתה נתנה ראש ונשובה ללידתו של משה רבינו ע"ה, ונראה שגם שם הרבה הכתוב לכתוב אותיות ה"ו.

ותחילה נאמר לעיל (ב, ב) ותהר האשה ותלד בן, ותרא אותו כי טוב הוא, והיה די לו לומר כי טוב, והתיבה "הוא" לכאורה מיותרת, וכמו שנאמר (בראשית א, ד), וירא אלהים את האור כי טוב. ולא נאמר "הוא". ואולי לרמוז שכבר אז ראו שיש עמו שכינה הרמוזה באותיות ה'-ו' של הוא, וכנ"ל.

וזה מתאים למאמר הגמ' (סוטה יב, א), כשנולד משה נתמלא הבית כולו אורה. ולענ"ד נרמז בתיבת "הוא". עוד נאמר שם (שמות ב, ב), ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו. ולהנ"ל יתפרש כך, ראתה שטוב "הוא", היינו שהשכינה עמו. מיד צפנה את האותיות של השכינה, ותצפנ-ה"ו. והיינו שלשה ירחים להשלמת ימי העיבור שהרי גם בפרצופים העליונים, יש זמן עיבור ויש זמן יניקה, ויש קטנות וגם גדלות כידוע. והואיל והוא נולד לששה, נמצא שלא השלים העיבור כראוי, וגם הקדושה שמלוה אותו חסרה בעיבור, על כן ותצפנ-ה"ו שלשה ירחים, שהם בהצפנה גמורה, וזה ותצפנהו שלשה ירחים. אך כשהושלמו תשעת ירחי לידה נאמר, ולא יכלה עוד "הצפינו". בתיבה זו, יש אותיות צפן באמצע התיבה, והאותיות ה'-ו' סובבים אותה, מזה אחד ומזה אחד, לומר שלא יכלה עוד להצפין את השכינה הרמוזה באותיות ה'-ו', וזה שאמר, ולא יכלה עוד הצפינו.

ואולי גם אהרן ומרים שעמדו לעומתו, שגם הם בחינת ו-ה, אהרן בחינת ו', ומרים בחינת ה'. ושניהם עמדו עמו.

עוד עלה בדעתי לומר שמאת ה' היתה זאת להושיעו ע"י בתיה בת-י"ה, זה רומז לאבא ואמא, ועל ידם נושעו ו'-ה', שהיו עם הילד, שהם זו"ן. ואז הושלם שם הוי"ה ברוך הוא.

ועוד אמרתי לפי זה מה שאמר הכתוב והנה נער בוכה, היינו המלאך שר הפנים של מעלה, ששמו מטטרו"ן עם ו' אותיותיו גימטריא "נער" (וראה זהר ח"ב קסד, א ושם קסט, ב והדברים ידועים) שהוא נמצא קרוב לשכינה, הרמוזה כאן באותיות ו'-ה' וכנ"ל, עמו אנכי בצרה שהשכינה היתה עם משה בצרתו, וע"כ נער שהוא המלאך הנ"ל, היה בוכה. ומבכיה זאת נכמרו רחמיה של בתיה, ותחמול עליו, ותאמר מילדי העברים זה. ותראה שכל דברי חז"ל טמונים באותיות תורתנו הקדושה, ברוך שבחר בהם ובמשנתם.