הרב עמאר - מה היתה "חכמת" פרעה ועמו שנתחכמו כדי להצר לישראל

וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ, הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ. (שמות א, ט-י)

כתב רש"י ז"ל, נתחכמה לו, לעם. נתחכמה מה לעשות לו. ורבותינו דרשו (סוטה יא, א), נתחכם למושיען של ישראל לדונם במים, שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם, והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא אבל הוא מביא על אומה אחת. ועיין בדברי הרמב"ן ז"ל ובדברי שאר מפרשים.

הנה הרשע הזה עשה כל מיני תחבולות, בחכמה עמוקה ובהשתדלות עצומה מאד, שהרי התורה כינתה את השתדלותו בשם "חכמה", וכתבה עליו שהוא אמר "הבה נתחכמה לו". ואפילו אם אכן אמר כך, מכל מקום, אילולי שהשקיע בזה חכמה גדולה ועמוקה, לא היתה התורה כותבת לשון זו.

ובאמת פרעה השקיע מאמצים אדירים בחכמה גדולה מאד. ומתוך רוע לבו ולרוב שנאתו לעם ישראל, ניצל את כל כשרונותיו ורובי כוחותיו, לכלות את ישראל ח"ו, בעצות עמוקות ומכוונות, מעמקי תהום שנאתו ורוע לבו.

וישב הוא ויועציו וחיפשו עצות מרחוק, איך להחזיק את העם אצלם לעבדים נרצעים, כי ידע פרעה היטב שזה עם חכם ונבון ולא יכנעו תחת ידו לעולם, ומפני שהיו נכבדים ונערצים אצל בני העם המצרי, שהיו כולם נכנעים מתוך הערצה גדולה ליוסף ואחיו, והיה קשה לו לפרעה לקומם את עמו כנגדם באחת, לכך מתחילה המתין עד שמת יוסף ואחיו וכל הדור ההוא, ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף (שמות א, ו-י). ואז נאמר, (שם שם, ח), "ויאמר אל עמו הן עם בני ישראל רב ועצום ממנו". שזה דרכם של שונאי ישראל בכל הדורות שמעוררים את עמם בטענות שוא ומדוחים נגד ישראל, בטענות זדוניות של שקר נתעב, באומרם לעמם, שהם לוקחים את ממוננו, וחיים על חשבוננו, ומנצלים אותנו, וסופם שישלטו בנו ובבנינו. ומוסיפים ומקוממים את עמם נגד ישראל ואומרים להם, תפקחו עיניכם ותראו, שהמיעוט הזה מתרבה ומתגבר עלינו. ועל כן רצה פרעה רצה להתחכם ולמצוא עצה איך ישכנע את עמו להתקומם עליהם, ואז הוסיף ואמר, שיש להקדים ולעמוד עליהם, ויפה שעה אחת קודם, שהרי אם לא נקדים הם עלולים להלחם בנו, שאם יבא איזה עם להלחם בנו, שהוא דבר מצוי בעולם, ונוסף גם הוא על שונאינו וגו', כלומר, שאפילו יעלה על דעתכם לטעון, שהם לא שונאים אותנו, מ"מ כל שאיפתם של ישראל היא להשתחרר מעול העבודה, וע"כ בהזדמנות הראשונה שיבא איזה עם מן העמים להלחם בנו, מיד יתפתו להצטרף אליו ויהיו נכונים להלחם בנו, כדי לעלות מן הארץ.

ומתוך מחשבה עמוקה, הגיע עם חכמיו לרכז את עיקר מאבקו בעם, ע"י שילחמו במושיעם של ישראל, שזו היא הסכנה הגדולה ביותר. כי אחר שחקרו ודרשו אצל מגידי עתידות, והשתמשו בחוזים בכוכבים שהיו ביניהם, הצליחו לגלות שעתיד להוולד ילד אחד שיושיע את ישראל, ומיד שמו להם למטרה, להלחם במושיעם של ישראל, שזו בעצם המלחמה בישראל כולו.

ועל כן שני הפירושים של חז"ל הנזכרים ברש"י ז"ל, אמיתיים הם, שבאמת התחכמו על העם להחלישו בכמות ובאיכות, אך לא להשמידו, כי רצו לשמר את הנאתם אשר הם מפיקים מעבודת ישראל, אשר שיעבדו אותם בפרך בחומר ובלבנים וגו' ויבן ערי מסכנות לפרעה וגו', ומאידך לדאוג למעט בכוחם וביכולתם, כדי שלא יוכלו להלחם בהם, ואפילו ע"י הצטרפות לעם אחר.

ועוד זאת עשו להתחכם למושיעם של ישראל, כי מה יועיל להם כל מה שיעצו ועשו. אם יולד מושיעם ויגדל, כי מי יעצור בעדו, וסוף סוף יוציא ממצרים את עם ישראל. וכבר מצינו שהתחרטו מצרים אחר ששילחו את ישראל ממצרים אחר כל העשר מכות, וכמו שנאמר בפרשת בשלח (שמות יד, ה) ויוגד למלך מצרים כי ברח העם, ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם, ויאמרו, מה זאת עשינו, כי שלחנו את ישראל מעבדנו. וידע פרעה וידעו עבדיו היטב, שאם כבר יולד מושיעם של ישראל ויגדל, אין מעצור בעדו מהושיעם, וע"כ ראו לנכון לרכז את עיקר מאמציהם, לפגוע במושיעם של ישראל ולהרגו, טרם יצא לאויר העולם, או תיכף לזה. בטרם יצא טבעו ויעמוד על עומדו, ולא הניחו שום עצה ותחבולה שלא עשו.

ומתוך מחשבות אלו ציוה פרעה אל המילדות העבריות ופקד עליהן (שמות א, טו-טז), "והיה בילדכן את העבריות, וראיתן על האבנים, אם בן הוא והמיתן אותו, ואם בת היא וחיה".

והרב אוה"ח הקדוש ע"ה, כתב שבכונה מכוונת לא גזר פרעה על הכל, כי רשע זה נתחכם כדי שתעלה בידו העצה, שידע שהעבריות ימנעו עצמם מלהזדקק למילדות, כי מי זאת האשה שתזמין מילדת להרוג את בניה, ע"כ התחכם ואמר למיילדות שיעשו בהעלם ובהסתר, ויעשו במחשך מעשיהם, מבלי שהיולדות ירגישו בדבר, ועוד קודם הלידה כשעדיין לא נודע אם בן הוא אם בת, צריכות הן לראות על האבנים, ואמרו חז"ל שמסר להן סימן (ראה שמו"ר א, יד), שהבן פניו למטה, והבת פניה למעלה, וכשיראו שהוא בן ימיתוהו שם, ויאמרו שהולד נולד מת. ומה שאמר להחיות את הבנות אינו מרחמנות לבו, כי הוא משורש אכזרי, רק התחכם בזה כדי שלא יחשדו במילדות, כאשר יראו שלפעמים הולד חי ופעמים מת, כי אם ימיתו המילדות את כולם יבינו הכל שאת מאמר פרעה הן עושות ואף אחד לא יקרא להן לילד את אשתו.

ואפשר עוד להוסיף על דברי קדשו, שעשה כן כדי שיסכימו המילדות להמית הזכרים, באומרם שהם לפחות מצילות הנקבות, אבל אם הן ימנעו מלהמית הזכרים, סוף סוף פרעה ימצא מי שיבצע את גזרותיו, ולא יניח גם את הנקבות. אבל המילדות יראו את האלהים. ויראת ה' שלהן היתה יותר חזקה מיראתן מהמלכות, ושמו מבטחן בה' ותחיין את הילדים.