הרב עמאר - א. קיום מצות פריה ורביה ללא חשבונות. ב. ברכת ה' היא תעצים למרות כל המניעות

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם. (א, ז)

ובפסוק שלפניו נאמר, וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא (שמות א, ו). וכל המפרשים שאלו מה הקשר בין הדברים. והרב אוה"ח הקדוש ז"ל תמה למה חזר לכתוב מיתת יוסף וכבר נאמרה סוף פרשת ויחי, וכתב שהמלאך המגיד של מרן הב"י אמר לו טעם סמיכות זה, והוא דרך סודי. עכ"ל.

ואולי י"ל שבחן של ישראל, שהיו חזקים בבטחונם בה' ברוך הוא, וגם קושי השעבוד וגזרותיו הרעות של פרעה הרשע, לא הרתיעו אותם, ולא נמנעו מתת פרים בעתו. וכדי שלא יבא הטוען לומר דאולי זה היה בימי מלכותו של יוסף ועליו סמכו להתרבות ולהתעצם במאד מאד, כי שקטים ושאננים היו כל ימי חייו של יוסף והיו כאדוני הארץ. ע"כ הקדים לומר "וימת יוסף". ושמא תאמר שעדיין היו אחיו בחיים, וכל זמן שהיה אחד השבטים בחיים, עדיין לא החֵל השעבוד, לכן כתב, "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ובני ישראל פרו וישרצו וגו' ותמלא הארץ אותם". כלומר, שגם אחר מות יוסף ואחיו וכל הדור ההוא, שאז בודאי התחיל כבר השעבוד, וגם הגזרות היו בעיצומם, מ"מ המשיכו לקיים מצות האל ברוך הוא, ולא חישְּׁבו חשבונות לומר איך נפרנס אותם ואיך נחנך אותם, וכו'. אלא בטחו בה' ועליו נסמכו סמיכה שיש בה ממש, ופרו והתרבו במאד מאד.

וגם עמרם שעשה חשבון זה, לא בא לכלל חטא ח"ו, רק פירש מאשתו, וכשהוכיחתו בתו לאמר לו, גזרתך קשה וכו' (כמבואר כל זה בסוטה יב, א). תיכף נכנע לאמת, וקיבל דבריה והשיב את אשתו יוכבד אליו, ונולד לו משה מושיען של ישראל, אבי כל הנביאים ע"ה. וי"ל שחשבונו של עמרם, היה מאת ה' לשים מחשבה זרה זו בלבו להפרד מאשתו, למען הטעות את כחות הטומאה, כדי שלא ילחמו למנוע ביאת משה לעולם (ועיין עוד להלן מזה בעה"ו).

עוד י"ל, שבא להראות חסד ה' על עמו ישראל, כי בכל צרתם לו צר, ולא ינום ולא ישן שומר ישראל, והוא קבע להם ברכה להעצימם ולהרבותם, לעשותם לעם גדול. ולא תאמר שיוסף הושיעם, או תדחוק לומר שאחד מן האחים הוא שהשתדל עבורם, על כן הקדים וכתב כאן ענין מיתת יוסף ואחיו וכל הדור ההוא, לומר לך דאפילו הכי, "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו", שלמרות רדיפותיו של פרעה וכל עמו, ולמרות גזרותיו הקשות, ה' עמד לימין עמו, ופרו ורבו והתעצמו במאד מאד, וכל חכמותיהם ותחבולותיהם של פרעה ושל עמו שאמר להם (שמות א, י), הבה נתחכמה לו פן ירבה, שהיו עושים כל מה שיכלו כדי למנוע התרבותם של ישראל, ולא הניחו דבר גדול וקטן שלא עשו להם, ועם כל זאת העלו חרס בידם. ובני ישראל פרו והתרבו במאד מאד, ותמלא הארץ אותם. ועצת ה' היא תקום.