הרב עמאר - מדוע פסוק "ואלה שמות" מתחיל בוי"ו ומסיים בוי"ו

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. (א, א)

כתב רבינו יעקב בעל הטורים ע"ה, וז"ל, הפסוק מתחיל בוא'ו ומסיים בוא'ו, כנגד י"ב שבטים, משל לבונה פלטרין בעמוד א' ונפל, וחזר ובנאו בשני עמודים ונפל, בשלשה עמודים ונפל, מה עשה? בנאו בי"ב עמודים ועמד! כך אברהם ויצחק, יצא מהם פסולת, עד י"ב שבטים שלא היה בהם פסולת, וזהו "ווי העמודים" (שמות לח, י), שהם עמודי העולם. עכ"ל.

והנה בהקדמה לשו"ת כרם שלמה ח"ב ובספר ברכת אליהו פר' וישב מאמר ב' כתבתי עוד בענין הט"ו ווי'ן שאומרים אחר ה' אלהיכם אמת שבסוף ק"ש של שחרית, ויציב ונכון וקיים וכו' ויפה הדבר הזה, כהמשך למה שכבר כתבתי בהקדמה לשו"ת שמע שלמה ח"א, ושם הקדמתי מה שאמרו חז"ל והביא דבריהם רש"י ז"ל בפרשת בחוקותי (ויקרא כו, מב), על הפסוק, וזכרתי את בריתי יעקוב, יעקוב - בחמשה מקומות נכתב מלא וא"ו, ואליהו חסר בחמשה מקומות וא"ו. יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו. ע"כ. וכתבתי דהט"ו ווי'ן הם מחולקים לשלשה, חמשה ווי'ן שנחסרו מאליהו, שחמש פעמים כתוב "אליה" חסר וא"ו. וחמשה ווי'ן כנגד ה' פעמים שכתוב "יעקוב" מלא וי"ו, ועוד חמשה ווי'ן כנגד "ווי העמודים", שכל עמודי הספר תורה מתחילים באות וא"ו. חוץ מחמשה עמודים שסימנם בי"ה שמ"ו כידוע, וכ"כ רבינו הרמ"א ז"ל בהגה לשו"ע יו"ד (רעג, ו), וכמ"ש בהקדמה לשו"ת שמע שלמה ח"א, שמרן החיד"א בברכ"י (שם), כתב בשם ספר הציוני, שהוא סוד גדול לכתוב "ווי העמודים" ואין לבטל המנהג. ע"ש. וכן נוהגין בכל המקומות. וכתבתי שם שהם כנגד חמשה ווי'ן שלקח "יעקוב" מאליהו הנביא ז"ל. וכנגד אלו החמשה ווי'ן החסרים בראשי עמודי הס"ת, אנו אומרים עוד חמשה ווי'ן באמת ויציב, וכל הווי'ן בכללותן עולין למנין חמשה עשר, שבהם תלויה פדותינו וגאולתינו השלמה בב"א. ע"ש באורך.

ועתה עלה בדעתי פירוש נוסף, עפ"י דברי רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל, דיש כאן י"ב ווי'ן כנגד השבטים, ועוד שלשה ווי'ן כנגד אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק, ויעקב. שהם "ווי העמודים" המעמידים את העולם ומקיימים אותו, ואולי זה נרמז בכתוב, שבטי י-ה עדות לישראל, ובזוה"ק איתא (ח"א קעו, א), שהיו צריכים להיות ט"ו שבטים, והענין של ראובן גרם ונשארו י"ב שבטים. אך עכ"פ עם שלשה אבות הם ט"ו, וכנגדם אומרים ויציב ונכון וכו' עד ויפה, שיש בהם חמשה עשר ווי'ן, וממשיכים את שפע הקדושה והברכה הזה עלינו לעולם ועד.

ועייין שם שעמדתי על מטבע הלשון שאנו אומרים "אמת אלהי עולם מלכנו צור יעקב מגן ישענו". דצריך להבין למה הזכיר רק את "יעקב" ולא את אברהם ויצחק (וע"ש מ"ש בכרם שלמה הנ"ל שביארתי את זה עפ"י המדובר שם בענין הישועה).

ועתה נראה לפרש בזה בעזר האל וישועתו, עפ"י דרכו של בעל הטורים ז"ל, שאברהם ויצחק משום שיצא מהם פסולת כלשונו של בעל הטורים הנ"ל, על כן לא הזכירם לענין זה, וַיִוָּתֵר יעקב לבדו, לפי שהיתה מטתו שלמה (כמבואר בויק"ר לו, ה), והוליד י"ב שבטים, והוא דינא דגרמ'י לקיום אומתנו. ומאידך מונים גם את האבות שמהם ינק יעקב אבינו ע"ה את כל כוחו. ומהם נולד אחרי כל הבירורים, ואל בניו העביר את ברכות הוריו, וכמו שאמר בבואו לברך את יוסף ואת בניו (בראשית מח, טו-טז), האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה, המלאך הגואל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ:

כי כל הברכות עברו מאברהם ליצחק ומיצחק ליעקב בלבד ולא לזולתו, ויעקב העבירם לכל בניו. (וראה בפרשת ויחי מאמר י' מה שפירשתי בפסוק זה שהתחיל ב"אלקים" וסיים ב"מלאך", ועליו אמר הוא יברך את הנערים, ע"ש). וגם בזה רמוזים החמש עשרה ווי'ן הנ"ל. והוא בר"ת האלהים, האלהים, המלאך, שהם שלש ההי'ן כנגד הט"ו ווי'ן. וכן נמי רומז על המשך הדורות. שכן וא"ו החיבור מחברת עם הקודמים, ולזה תיקנו לנו לומר ויציב ונכון וכו', וכולם מילים של אישור וחיזוק, כלומר כל דור שבא מתחבר עם קודמיו, דור לדור ישבח מעשיך. ואחר שהזכיר ט"ו ווי"ן אמר "הדבר הזה עלינו לעולם ועד", וחזר ופירש באומרו, "צור יעקב מגן ישענו לדור ודור הוא קיים", לרמוז שהשפע בא מיעקב לכל בניו וזה נמשך לדור ודור ומתקיים לעד.