הרב עמאר - על החובה בשמירת דרכי אבותינו הקדושים

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. (א, א)

עוד אפשר לומר בזה, שלכן קרא בשמותם בתחילת ירידתם למצרים, להודיע לבניהם ובני בניהם, שישמרו גם על שמותם שלא ישנו אותם, וכמו ששמות האבות ובניהם היו כולם קדש, ובהם תחינות והודיות לה' יתברך, ראובן שמעון יהודה וכו'. ואשר שמירת השמות הוא אוצר לחכמה ויראת ה', ושמירת דרכי אבות. על כן הדגישה לנו התורה "ואלה שמות". וכל כך חשוב הדבר עד שהחומש הזה המדבר על הגלות ועל הגאולה, נקרא שמו "חומש שמות", לרמז שהשמות קובעים את מעמדם של ישראל להגן עליהם גם בגלותם, ובזכות השמות נגאלו ישראל.

ואולי גם זה רמוז בדברי רבינו יעקב בעל הטורים ע"ה כאן, שכתב, שמות בני ישראל הבאים, ר"ת "שביה", שאף כשהיו בשביה, בכל זאת בני ישראל לא שינו את שמותם, שבשביל ד' דברים נגאלו ממצרים, בשביל שלא שינו את שמותם וכו'. וג"כ ואלה ו' מוסיף על ענין ראשון, וימת יוסף ואלה שמות, שצוה להם שלא ישנו שמותם, ואמר להם אע"פ ששינו שמי לצפנת פענח, אתם אל תשנו שמותיכם. עכ"ל. וי"ל דגם התורה הדגישה "ואלה שמות בני ישראל" ופירטה לנו את שמותיהם, כדי שתהיה צואתו של יוסף לאחיו, עומדת לכל דור ודור, בכל מקום גלותם, ובפרט בגלות המר הזה, שנתפזרנו בכל פינות תבל, ולומדים את שפת הגוים ומנהגיהם, וגם משמותם לוקחים לקרוא לעצמם ולבניהם, והתורה ציינה את זה בתחילת גלות מצרים, שהיא ראש לכל הגלויות ללמדנו את היסוד הזה, שהוא מהיסודות האיתנים לקיומו של עם ישראל, ושהוא מארבע יסודות הגאולה.

ועיין עוד בבעל הטורים שם, שרמז בפסוק זה עוד מהיסודות שעלינו לשומרם והם סוד קיומנו, וז"ל שם "ישראל הבאים", ראשי תיבות וסופי תיבות "מילה". "את יעקב איש", סופי תיבות "שבת", לומר לך שבשביל שבת ומילה ששמרו במצרים נגאלו. עכ"ל. ישמע חכם ויוסף לקח.