הרב עמאר - מקום קשירת המצנפת

וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ נֶזֶר הַקֹּדֶשׁ זָהָב טָהוֹר וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ לַה' וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת לָתֵת עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה: (לט, ל-לא)

ותירגם יונתן, למיתן על מצנפתא מן לעלא דתפילתא דרישא היכמא דפקד ה' ית משה. ור"ל דחוט התכלת הזה נותנים למעלה מן התפילין של ראש.

ורש"י ז"ל הזכיר דבגמרא זבחים (יט, א) שנינו, שערו היה נראה בין ציץ למצנפת, ששם מניח תפילין. והציץ היה נתון על המצח הרי המצנפת מלמעלה והציץ למטה, ומהו על המצנפת מלמעלה, ועוד הקשה בזה, כיעו"ש.

וכתב, ואומר אני פתיל תכלת זה חוטין הן (לא חוט אחד) לקשור בהם את הציץ במצנפת, לפי שהציץ הוא מאזן לאזן ובמה יקשרנו במצחו, והיו קבועים בו חוטי תכלת לשני ראשיו ובאמצעיתו, שבהן קושרו ותולהו במצנפת כשהוא בראשו, וב' חוטין היו בכל קצה וקצה אחת מלמעלה ואחת לצד מצחו, וכן באמצעו שכך הוא נוח לקושרו. ואין דרך קשירה בפחות משני חוטים. וכו'. ושנים מהם קושר אחריו למול עורפו, ומושיבו על המצנפת. ע"ש. ועכ"פ התפילין הם בין המצנפת לציץ, והחוטים מעל המצנפת.