הרב עמאר - משה קיבל תורה בסיני

וַיָּבֹא משֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי משֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: (כד, יח)

פירש"י, "בתוך הענן", ענן זה כמין עשן הוא, ועשה לו הקב"ה למשה שביל (נ"א חופה) בתוכו. (ומקורו ביומא ד, ב). ומשמעות הדברים היא, שאין אפשרות ליכנס תוך ענן זה, ואפילו משה לא יכול ליכנס עד שהקב"ה עשה לו שביל או חופה שבה עבר ונכנס.

ובתרגום יונתן בן עוזיאל כתב, והוה משה בטוורא אליף פתגמי אורייתא מן פום קודשא יהא שמיה משבח, ארבעין יממין וארבעין לילוין.

ובעל כורחנו צריכים לומר, שהיה הכרחי שיכנס למקומות אלו וגם לנהוג כמלאך ה' שלא אכל ולא שתה ארבעים יום, ורק באלו יכול היה להגיע לאותה מדרגה רמה. ללמוד תורה מפי הקב"ה, וזה עצמו היה הכרחי כדי שתנתן לו למשה כל התורה כולה וכל חידושיה שאפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר ניתן למשה בסיני. ונלע"ד לחדש דלהכי נאמרו כל החידושים למשה בסיני, גם מה שעתיד לחדש תלמיד ותיק, משום שהתורה כולה תורת אלהים חיים וא"א לחדש דבר מבלעדי השם, וכל מה שמחדשים בכל הדורות, המה גילויים לגלות את החידושים שכבר ניתנו למשה בהר סיני, שאם לא היו ניתנים למשה בסיני, אי אפשר לפסוק על פיהם הלכה ולא יקראו בשם חידושי תורה.

וא"א להשיג כל זה רק אם ילמד מפי הקב"ה, וא"א ללמוד ממנו יתברך אלא א"כ יחולו בו השינויים האמורים.

תדע שיש בזה שינוי גמור בטבע האדם, וכמו שאמר רבינו הראב"ע ע"ה כאן, ויהי משה בהר, שלא ירד, וכתוב על אלה הארבעים יום לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי (דברים ט, ט). וזה פלא גדול לא נהיה כמוהו לפניו. עכ"ל. ואם היה אפשר ללמדו גם בלי שינוי זה, בודאי לא היה הקב"ה משנה את הטבע בכדי, אלא ודאי כמו שכתבתי.

וראיתי לרבנו עובדיה ספורנו ז"ל, שפירש שמשה היה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, כימי יצירת הולד, לקנות תחתיו שם הויה נכבדת, ראויה לשמוע מפי הרב מה שלא ישיגהו זולתו, כמו שהעיד באומרו כי קרן עור פניו בדברו אתו, וכו'. עכ"ל.

ובאמת כן ראיתי להקדוש מוהר"מ אלשיך זללה"ה כאן, שכתב, (בסוף ד"ה אך יאמר ויעל משה וכו') וז"ל, וזהו ויבא משה בתוך הענן, ולא עוד כי אם ששם קנה הויה חדשה על ידי היותו בהר באש אוכלת, והוא מה שכתבתי בפרשת כי תשא כי לבלתי שכוח התורה שבעל פה, ולהיות מוכן לקבל לוחות מידו יתברך, הוצרך לזכך חומרו וליעשות בריה חדשה, ועל כן לא בא טרם מלאת ארבעים יום וארבעים לילה, בלי פחת שעה אחת, כי כאשר נעשית ברייתו החומרית בסך זה (ר"ל במ' יום), כן צריך להתהפך, ועל כן לא בא טרם העשות העגל, וזהו ויהי משה, כי נתהוה משה שאינו משה הנזכר בראש הכתוב, ולכן הוצרך ארבעים יום וארבעים לילה, ולא ירד קודם הלילה האחרון, וגם לא בהשכמת הבקר, עכ"ל.

והרי שני נביאים התנבאו בסגנון אחד, ועד אחרון הגדיל מהר"ם אלשיך ע"ה, ראשית הסביר לנו שהיה צריך להיות בריה חדשה, וזה בא לו ע"י היותו בהר תוך אש אוכלת, ונזקק לארבעים יום וארבעים לילה, כמספר הימים של יצירת הולד, שכאשר ברייתו נעשית בארבעים יום וארבעים לילה שבזה נבנים כל אבריו וגידיו, כן צריך אותו הזמן כדי להפוך כל אבריו לרוחניים.

ונמצא שמה שכתבתי בעניותי שהיה צריך להיות כאחד השרפים כדי שיוכל ללמוד כל התורה מפי הקב"ה, הן אמת והדברים מבוססים על אדני אמת וצדק. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלהיו.