הרב עמאר - פתח עינים

וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (כד, יז)

לכאורה קשה דמה שהזכיר כאן שכבודו של השם ברוך הוא נראה לעיני ישראל כאש אוכלת, צריך הבנה, דשם הוי'ה הוא רחמים, ואיך הוא כאש שהיא מדת הדין. ואפשר לישב ע"פ הידוע דכבוד ה' היא המלכות, כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות על קריאת שמע (דרוש ו), בברוך שם כבוד מלכותו, יע"ש. וכן כתב בברוך כבוד ה' ממקומו (ראה שעה"כ בדרושי העמידה ובפע"ח שער ק"ש), שכבוד ה' היא הנוקבא שהיא המלכות, מתברכת ממקומו דהיינו אימא שהיא מקום ו'. המלכות נקראת בת לאימא עילאה, ועל כן, כבוד ה' שהיא המלכות, מתברכת מאימא עילאה, שהיא מקומו, מקום ו', האות ו' רומזת לז"א. והנה הוי'ה הוא רחמים גמורים, והמלכות היא דין, ואולי לזה יכוין הכתוב, ומראה כבוד ה' שהיא המלכות כאש אוכלת. לרמוז על הדין. לעיני בני ישראל אפשר שהכונה שהיניקה של בני ישראל היא מהמלכות, ודרך העינים היא היניקה, וכמ"ש בשבת (לד, עא) בההיא עובדא נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות. וכתבו המפרשים ז"ל בשם האר"י ז"ל שנתן עיניו בו וינק ממנו כל הקדושה, וממילא לא היה לו עוד קיום ונעשה גל של עצמות. נמצא דהיניקה היא מהעינים, וכן ידוע ומפורסם (וראה בשער מאמרי רז"ל ובליקוטי הש"ס לשבת שם). וע"כ נאמר כאן "לעיני בני ישראל".