הרב עמאר - התורה והמצוה

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם: (כד, יב)

בתרגום יוב"ע כתב, ואיתן לך ית לוחי אבנא, דִבהון רמיז שאר פתגמי אורייתא, ושית מאה ותליסרי פיקודיא דִכתבית לאלופיהון. כלומר שמפרש "התורה" הוא פתגמי אורייתא, צ"ל שהוא ביאור הדרך להשגת קִרבת אלהים והשגתו, "והמצוה" הם תרי"ג מצות שהן רמוזות בעשרת הדברות.

וגם רש"י ז"ל כתב בשם מד"ר (במדבר י"ג, ט"ז) וז"ל, כל שש מאות ושלש עשרה מצות רמוזים בכלל עשרת הדברות הן, ורבינו סעדיה (גאון) פירש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצות התלויות בו. עכ"ל רש"י ז"ל.

והספורנו כתב, והתורה החלק העיוני ממנה, והמצוה, הוא חלק המעשי ממנה. עו"כ אשר כתבתי, כי לולא חטאו בעגל, היתה כל התורה נתונה חתומה מיד הבורא יתברך, כמו הלוחות. כמו שהעיד באמרו (דברים לג, ב), ואתה מרבבות קדש מימינו אש דת למו, ומאז שחטאו בעגל לא זכו לכך, אבל כתבה משה במצותו כאומרו אח"כ, כתוב לך את הדברים האלה. ולא הביא משה את הלוחות אלא כדי לשברם לעיניהם, לשבר את לבם הזונה, כדי שיחזרו בתשובה. עכ"ל.

והראב"ע ז"ל דן בזה בדברי חכם אחד בספרד, ודחה דבריו, ואח"כ כתב: ולפי דעתי כי התורה, הדבור הראשון והחמישי, והמצוה השמנה דברים. עכ"ל. ועיין ברמב"ן ז"ל שהביא דברי הראב"ע ז"ל וגורס "התורה הדבור הראשון והשני, ע"ש וכן מסתבר. וכתב עליו שאינו כלום, כי הכתוב במשנה תורה, ואדברה אליך, יעיד כי על כל המצות כולן ידבר, ועל דעת רבותינו (דב"ר ג, יב) יתכן כי יהיה רמז שהיתה כל התורה כתובה לפניו קודם שנברא העולם, כאשר הזכרתי בתחלת ספר בראשית. עכ"ל.

וכדי להבין דברי רבנו הראב"ע ז"ל שמחלק בין שני דברות לשמונת הדברות, שלשנים קורא תורה, ולשמנה קורא מצוה, והוא באמת צריך הבנה. ונלע"ד שכיון בזה למ"ש חז"ל במסכת מכות (כד, א) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ואולי יש לזה חשיבות רבה כאשר אזנינו שמעו ב' דברות אלה מפי ה' מקולו ממש.

ועיין באוה"ח הקדוש (לעיל פרק כ' פסוק א' בסוף הפירוש), וז"ל, וראיתי לתת טוב טעם בהשמעת ה' לישראל, שתי הדברות "אנכי ולא יהיה לך", כי הם שני שרשים לשני כללות המצות, מצות עשה ומצות לא תעשה, אנכי היא עיקר ושרש כל מצות עשה, לא יהיה לך וגו' היא עיקר ושרש כל מצות לא תעשה. לזה נטע ה' בהם מפי אל עליון שרשי שני עיקרי המצות, שבזה לא תמוש תורה מזרענו לעולם ועד. עכ"ל.

ועפ"י דברי קדוש אלו, יובן היטב דברי חכם החכמים רבנו הראב"ע ז"ל, ששתי דברות ראשונות נקראים בשם תורה, שהם שרשי התורה כולה, ושאר הדברות הם בחינת פרטים, ועל כן קרא אותם הכתוב בשם המצוה.

ועפ"י דרכם של רבותינו ע"ה, נלע"ד לבאר דבריהם היטב דהדיבור הראשון "אנכי ה' אלהיך", שהוא אמונת ה', הוא שרש כל מצות עשה, כלומר שכל מצות עשה תכליתם לחזק האמונה בליבנו, ולהשלים ענפיה וסניפיה עד שתהיה בתכלית השלמות. שגם מצות ציצית ותפילין, ושבת ופסח וסוכות ועשיית מעקה ופרה אדומה וכו' וכו', כולם מכוונים מאת ה' להשלים אמונתנו בהבנה וברגש, במחשבה ובמעשה.

ובדיבור השני "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" בא להרחיקנו מעבודה זרה ומכל דבר המנוגד לה' ולתורתו, וכל מצות ל"ת כולם הם פרטים מפורטים שהתורה מרחיקה אותנו מהם, כדי להתרחק מכל דבר שמפריד בינינו ובין ה', ונשאר פנויים ודבוקים בה' אלהינו. ולא תושלם הרחקתנו מעבודה זרה וכל אביזריה, ומהדברים המרחיקים את האדם מה' אלהינו, ומפרידים בינינו, עד שיקיים הזהירות הראויה וההרחקה הנכונה מכל הדברים שנאסרו בלא תעשה. וע"כ דיבור זה הוא שורש ועיקר כל המצות של "לא תעשה", ושני שרשים אלו הן הם עיקר התורה כולה וע"כ נקראים "תורה". ושמנת הדברות למרות חשיבותם הגדולה נקראו "המצוה", שהם מכלל הפרטים.