הרב עמאר - מדוע הוצרך מלאך משמים לחלוק את הדם וליתן חציו באגנות וחציו להזות ע"ג המזבח

וַיִּקַּח משֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ, וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: (כד, ו-ז)

רש"י ז"ל כתב בשם המדרש (ויק"ר ו, ה) שמלאך בא וחילק את הדם. וצ"ל שהיה צריך לדייק שיהיה חצי באגנות לזרוק על העם, וחצי לזרוק על המזבח, וצריך להיות מדוייק מאד, וע"כ מלאך בא וחלקו.

וצריכים להבין דברי חכמים וחידותם, למה לא יספיק שיחלקו אותו בני אדם לשני חלקים שוים כפי המדות המקובלות אצלנו, ולמה צריך מלאך שיחלוק בדקדוק נורא כזה.

עו"כ שם רש"י ששתי אגנות היו, אחת לקבל חצי מדם העולה, והשנית לחצי דם השלמים, להזות אותם על העם, והוסיף וכתב, ומכאן למדו רבותינו, שנכנסו אבותינו לברית, במילה וטבילה והזאת דמים, שאין הזאה בלא טבילה. (כמו שאמרו ביבמות מו, ב).

והנה זרקו חצי הדם על גבי המזבח, (וכתב רבינו הספורנו שם, עשה את המזבח כשליח לאל יתברך, לכרות הברית, ובכן קיבל חצי הדם), וחציו האחר זרק על העם הנכנסים עמו לברית. וגם הראב"ע ז"ל כתב, וחצי הדם, של עולה ושלמים זרק על המזבח לה'.

ועדיין לא הונח לנו בדרשת חז"ל שבא מלאך וחלקו למה הוצרכנו למלאך דוקא, ואבא לעיין בזה, וראיתי בספר המאור שבתורה (שהוא ליקוט ממפרשים) שכתב בשם חנוכת התורה שעמד ע"ז, ותמה למה לא נאמר שמשה עצמו חלקו. וכתב וז"ל, דאיתא בתורת כהנים (פרשת צו פי"ח, ז') שעולת סיני צריכה כלי דכתיב וישם באגנות, ושכן פירש"י באגנות, אחד לחצי דם העולה ואחד לחצי דם שלמים, וכתב דמבואר שחצי הראשון שבאגנות היה בכלי, אך חצי השני שזרק על המזבח לא היה בכלי, ומעתה יש לשאול איך מדד שני החצאים דאי נימא שהחצי השני נשפך על הרצפה ובכך בדק, א"א לומר כן דבזבחים (כה, א) אמרו, נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול, וע"כ צריכים לומר דתיכף שבא לידו מצואר הבהמה זרק על המזבח, וכן עשה עד שנגמר ונמצא ב' חצאים, ואיך ידע כמה יצא כשהתחיל לזרוק, ואיך החליט שמה שיש באגנות הוא חצי, ומכאן ואילך מתחיל החצי השני. לזה אמר, שבא מלאך וחלקו. עכ"ל.

ועדיין תמוה לומר שבא לידו וזרקו, וקצת נראה מדבריו שהיה מיד זורק ושב ומקבל בידו, והוא פלא. ויותר קשה שרצה לומר דנשפך על הרצפה ובכך מדד. ולא מובן איך ניתן לבדוק ע"י שנשפך על הרצפה. וגם חתני הרי"ש נר"ו כתב שעיין בחנוכת התורה ולא כתוב שם כמו שכתבו כאן משמו. ועוד הקשה בזה. ומכח כל זה היה נראה לומר שבתורת כהנים התכוונו לומר שעולת סיני צריכה כלי גם לדם המזבח, וגם לדם שזרק על העם, וחתני הנ"ל נר"ו חיזק הדברים וז"ל, וכן מצאתי שלמד הנצי"ב בהעמק דבר, בפשט הפסוקים. עכ"ל ויישר חיליה.

ומ"ש וישם באגנות. הרמב"ן ז"ל פירש אגנות, כלים עשויים שלא כדמות כלי המזבח, ולכך אמר, כי חצי הדם שהיה דעתו ליתן על העם שם בכלים ההם (אגנות), והחצי האחר זרק על המזבח מן המזרקות שקבל אותו בהם, כדרך הקרבנות, ורבי אברהם (ן' עזרא) פירש שבאגנות ישמש בעבור שניהם, וכן דעת אונקלוס שתרגם במזרקיא. עכ"ל הרמב"ן ז"ל. וגם יוב"ע תירגם כמו אונקלוס. ונ"ל שגם רש"י מפרש כן, שכתב באגנות שתי אגנות, אחד לחצי דם עולה, וא' לחצי דם שלמים להזות אותם על העם. עכ"ל, וממילא צ"ל שחצי הדם של המזבח זורקו לפני כן מהכלי שבו קבלו כמו כל הקרבנות, כמ"ש הרמב"ן הנז'. ונמצא שכולם כיונו בזה לענין אחד שחלק הדמים בכלים שונים. והרמב"ן פירש להדיא שהיה כלי מיוחד לזרוק בו דם המזבח. וקיבלו בכלי ההוא וצ"ל שאחר שנתמלא קיבל שארית הדם באגנות, ואם כן היה יכול למדוד ולהשוות חצי חצי, והדרן לקושיא למה צריך למלאך שיחלקנו. ועל כל פנים מכל המפרשים נדחה מ"ש במאור התורה משם חנוכת התורה, שהחצי השני שזרק על המזבח לא היה בכלי והוא תימה.

ובאמת ראיתי שם (להלן) שכתבו משם מהרי"ל דיסקין ז"ל שגם הוא עמד על קושיא זו, וכתב דאע"ג דא"א לצמצם החצי בדיוק, די שיעשו כמה שאפשר להשוות (והוא כמו שהקשיתי בעוניי) ושכן מבואר בבכורות (יז, א), דהיכן שאמרה תורה לעשות בשיעור, עושין כיצד שניתן לעשות ומתקיים בזה דין הצמצום, ולמה כאן צריך מלאך.

וכתב והנראה, דהנה בתרגום פירש דזריקה שניה היתה גם היא על המזבח בשביל ברית העם, [באונקלוס כתב ונסיב משה ית דמא וזרק על מדבחא לכפרא על עמא, וזה על מה שנאמר בכתוב ויקח משה את הדם ויזרוק על העם. וגם בתרגום יוב"ע, כתב ונסיב משה ית פלגות דמא דבמזרקיא, ודריק על מדבחא לכפרא על עמא. ואולם רש"י ז"ל כתב, ד"ה באגנות, להזות אותו על העם, וכן הוא ברבינו הספורנו ז"ל ע"ש. ואולם בפסוק ח', רש"י ז"ל הזכיר דברי התרגום].

וע"ש שהזכיר הגמרא בזבחים (כה, א) דבעינן שיקבל הדם מהפר, וא"כ כשנזל הדם לאחר השחיטה קבלו מחציתו בכלי, ואח"כ הוצרכו לקבל בכלי אחר חציו השני. ואיך ידעו מתי נגמר החצי הראשון כדי לקחת היוצא מן הפר בכלי השני בשביל הזריקה השניה. ובהכרח שחלקו מלאך. וזה שהכריחם לומר שבא מלאך וחלקו. ע"ש. וחתני הרה"ג רי"ש נר"ו פירש, דר"ל דכיון ששני החצאים נזרקו על המזבח, ע"כ צריך עבודת קבלה בכל אחד מהם והואיל ושתי זריקות הם, לא תועיל קבלה של זה לשני, ע"כ עשו קבלה לכל אחד בנפרד, ואם יקבל הכל בכלי אחד ויעביר חצי לשני, הו"ל כנשפך בארץ ואספו דלא מהני לקבלה של השני, וא"א לדעת מתי הושלם החצי הראשון, כדי לעבור לכלי השני, לזה צריך מלאך. שיורה להם מתי להחליף הכלי. דכל זמן שהדם זורם ויוצא מבית השחיטה, אין אפשרות לאדם לקבוע את החצי, אפילו בהערכה.

אלא דעדיין קשה למה צריך לחצות כל דם הזבח ולחלקו בשני חצאים שוים, והיה יכול לצוותו לקחת שני כלים, וימלא הראשון בשביל המזבח, ואח"כ יקח מיתר הדם באגנות בשביל העם, ומדברי חז"ל נראה שכדי לכרות ברית בין ה' ובין העם צריך לחלק ביניהם את כל דם הזבח בחלקים שוים, וכעין דוגמא לזה הוא בברית בין הבתרים. וחתני הנ"ל שליט"א חיזק הדברים וז"ל, אפשר להוסיף שאונקלוס תרגם שם ופלגי תהיו בשוה. וכן תרגם יונתן בן עוזיאל ופסגיתהון במציעא. ומבואר שחצה אותם לחלקם שוים. עכ"ל. וברוך יהיה. ומאידך בעינן לקחת הדם מן הפר כדי להזות אותו וכנ"ל, וא"כ איך ידעו גבול המחצית, לזה הוצרכו מלאך כדברי מהרי"ל דיסקין ע"ה.

ויש להוסיף בזה שיש כאן למוד גדול שחז"ל באו ללמדנו, שדם זה שהוא דם הברית שונה משאר הדינים, שבכל הדינים די בשיעור שבני אדם משערים וכמו שאמרו במסכת בכורות (י"ז ע"א) הנ"ל, אבל בדם זה יש קפידא שיחולק לשני חצאים שוים ממש, ולזה צריך מלאך שיחלקנו. והטעם בזה, דרצה הקב"ה לאלפנו בינה לדעת, דרך עבודת ה' ברוך הוא. שהוא ברא יצר ועשה כל העולמות, והארץ נתן לבני אדם לשומרה ולהשלימה. וכך הוא רצונו יתברך וע"ז נאמר (תהלים קד, לא), ישמח ה' במעשיו, שמעשיו משלימים בריאתו, זו היא שמחתו וזה הוא הנחת רוח שיש לו בעולמו. והמצות שציונו בתורתו, עשה ולא תעשה, חובקות זרועות עולם ומקיפות כל צעדי אנוש עלי אדמות, כי זה רצונו שהאדם ישלים את כל מעשיו כמו שותפות שוה, למרות שבאמת הכל שלו ומידו הגדולה והרחבה נותן הכוח והיכולת לבני אדם לעשות רצונו בעולמו, וגם המצוה הקלה אם לא יתן לנו הכוח והממון והאפשרות לא נוכל להזיז יד או אצבע כלל, ואחר שנותן לנו כל הצריך לנו, עדין זקוקים לסיוע שלו כדי שנוכל לגבור על יצרינו, וגם זה נותן לנו, כדכתיב (דברים כא, י), ונתנו ה' אלהיך בידך וגו'. ואילמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. אבל השם ברוב חסדיו משוה אותנו כשותפים שוים בקיום המצות ובהשלמת הבריאה וקיומה.

ואשר על כן בבואו לכרות עמנו ברית בדם הקרבן, הקפיד שיהיה אותו דם מתחלק לשני חצאים שוים בדיוק ממש, ושלח מלאך וחלקו. ללמדנו על הדקדוק בזה, ואז אמר: הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם, על כל הדברים האלה. שנדע האחריות שהטיל עלינו בברית זו, שאנו יכולים לקיים העולם ולהצילו, או ח"ו לגרום לחורבנו, ולא יאמר איש ישראל ואפילו הדל והקל, מה אני ומה חיי, מה גבורתי ומה הם יכולותי, כי תאמר אלי לשאת משא העולם וסיבלו על שכמי, כי הקב"ה נטע בתוכנו חיי כל העולמות, והעמיד כל קיומם של כל העולמות במעשינו, אחר שנתן לנו תורתו, ואנו קובעים אותה, ועל ידינו בלבד היא מתקיימת, ועל ידה מתקיימים כל העולמות באין יוצא מכללא, כי דם הברית אשר כרת ה' עמנו, היא הברית שעליה נאמר (ירמיה לג, כה), אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי, ואותה כרת ה' עמנו בחלקים שוים ומדויקים בתכלית הדקדוק לא יותר ולא פחות.

וכדי שנדע הרצינות של הענין, ושאין זו מליצה בעלמא שלח מלאך משמים, שיחלוק את הדם לשנים, ולא באומד ובערך, אלא מדוד במדות שמים, וחציו זרק משה עבד ה' על המזבח, שהיה כשליח האל יתברך לברית הזאת (כלשון הספורנו), וחציו זרק על העם, לחלוק יסוד הברית הזאת בחלקים שוים ממש.