הרב עמאר - על החובה לשמח עניים ואביונים בשלש רגלים

שָׁלשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה: (כג, יד)

ממה שכתב "תחוג לי", למדו חז"ל שצריך להקריב קרבן חגיגה בכל חג, וכן כתב הרמב"ם ז"ל (ספהמ"צ עשה נ"ב), היא שציונו לעלות לרגל למקדש שלש פעמים בשנה, וכבר התבאר בכתוב שזאת החגיגה הוא שיעלה בקרבן יקריבהו. ובהלכות חגיגה פ"א ה"א, כתב שיקריב אותו שלמים ביו"ט הראשון של חג, בבואו להראות. וידוע שאין שלמים באים אלא מן הבהמה. ואין הנשים חייבות בה. וע"ש בשיעור הקרבן של חגיגה, ואם לא הקריבו ביום ראשון, מקריב בשאר ימי הרגל.

עו"כ הרמב"ם ז"ל שם (הל' חגיגה פ"ב הלכה י"ד) כשיזבח אדם שלמי חגיגה, ושלמי שמחה לא יהיה אוכל הוא ובניו ואשתו בלבד, וידמה שעשה מצוה גמורה, אלא חייב לשמח העניים והאומללים, מאכיל הכל ומשקן לפי עשרו, ומי שאכל זבחיו ולא שימח אלו עמו, עליו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם, כל אוכליו יִטַּמָּאוּ כי לחמם לנפשם. (הושע ט, ד). עכ"ל.