הרב עמאר - מה יעשה אדם ויחשב לו שקיים כל תרי"ג מצוות

וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ: (כג, יג)

רש"י ז"ל כתב משם המכילתא, דכתב כאן "תשמרו" שהוא אזהרה במקום לאו, לעשות כל מצות עשה באזהרה. ובשפתי חכמים (אות ב') כתב, דעל כן עשה דוחה לא תעשה, כי עשה יש בו גם לא תעשה, והוה ליה תרתי.

ושם אלהים אחרים לא תזכירו, פירש"י ז"ל, שלא יאמר לו שמור לי בצד ע"ז פלונית וכו'. ד"א ובכל אשר וגו' לא תזכירו ללמד ששקולה ע"ז כנגד כל המצות, והנזהר בה כאילו שמר את כולן. עו"כ, לא ישמע על פיך, שלא תעשה שותפות עם הנכרי וישבע בע"ז שלו, נמצא שעל ידך נזכר שם אלהים אחרים.

ורשב"ם ז"ל כתב, תִשָמֵרו, ורבותינו דרשו (בשבת יח, א) לרבות שביתת כלים. עכ"ל. וצריך להבין דב"ק, דזה הוא לבית שמאי, אבל לבית הלל אין מצווים על שביתת כלים, והלכה כבית הלל.

ועיין ברמב"ן ז"ל שכתב לדברי רש"י, שאמר שבא להוסיף לאו בכל עשה, צריכים לומר דהוי לאו שבכללות, דאי לא"ה היו מלקין על כל עשה נמי. והוא ז"ל כתב דאמרו (במסכת עירובין צו, עא) השמר דעשה עשה, וא"כ לא הוסיפו בכאן אלא עשה. עכ"ל.

ורבינו בעל אוה"ח הק', כתב שלכך נאמר ובכל אשר אמרתי וגו', ולא כתב, "וכל", ללמד שצריך לדקדק בכל המצות בלי יוצא מן הכלל, שיש רמ"ח מצות עשה, כנגד רמ"ח אברים שבאדם, ושס"ה לא תעשה נגד שס"ה גידים שבאדם, ואם יחסר אחד מהם תחסר השמירה לאותו אבר המכוון לה. ע"כ דברות קדשו.

ולכאורה מה יעשה אדם לאותן מצות שאין בידינו לקיימם כמו קורבנות וכל דיני טומאה וטהרה ועוד כהנה רבות. ובמה ישמרו האברים והגידים שכנגד מצות אלו. ויש ליישב, דע"י ההשתדלות שמשתדל האדם לקיים כל המצות ומקיים את אלה שיש באפשרותו לקיימם, הקב"ה משלים עליו ומחשיב לו כאילו קיים גם אותם מצות שאין לו אפשרות לקיימם, שעל זה אמרו כיון שהתכוין לקיים מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. וחתני כבני הרה"ג הרי"ש נר"ו העיר על זה, וז"ל קצת צ"ב איך יחשב שנאנס ולא עשאה במצוות ששייכות לכהנים והוא ישראל, וכן מצוות של מלך, ועוד כיו"ב. עכ"ל. והכונה שכיון שיש חיובים שלא חלים על כל אחד כהנך וכן פדיון למי שאין לו בכור ועוד. אך ישראל ערבים זל"ז במצות והוא משתדל בכל מה ששייך בו, והיה רוצה לקיים גם את אלה, והוא אנוס שלא צווה ע"ז וכדו'. מעלה עליו הכתוב כאילו עשה אותם במושלם. ובודאי דבכה"ג תועיל לו הקריאה בתורה להחשב לקיום המצוה, ונשלמה פרים שפתינו.

וע"ש עוד באוה"ח, שהוסיף וכתב, ושם אלהים אחרים לא תזכירו, שכשם ששמירת כל המצוות תועיל לכל אדם לרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, כמו"כ יש שמירה לכללות האדם, בכפירת ע"ז, שהכופר בה כמודה בכל התורה כולה (נדרים כה, א). וע"ש שכתב שזה יועיל לו גם כנגד המצות שלא באו לידו, אבל אם מבטל להדיא קצת מהמצות, לא יהיה נשמר האבר המכוון לזה, ע"י כפירת ע"ז. עכד"ק. ונמצא דיש עוד דרך להשלים שמירת כל אבריו וגידיו.

ואפשר עוד להוסיף, דמצי להשלימם נמי ע"י שמירת השבת, שאמרו חז"ל (ירושלמי ברכות פ"א הלכה ה), שקולה שבת כנגד כל התורה כולה, וכן מצות ציצית ותפילין שכל אחת מהן שקולה כנגד כל התורה (ראה נדרים כה, א וראה ילקוט שמעוני שמות רמז רכב), בציצית נאמר (במדבר טו, לט), וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם. ובתפילין כתיב (שמות יג, ט), והיה לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך, וע"י קיומם ישמרו כל אבריו וגידיו.

ומה שכתב רש"י ז"ל שלא להזכיר שם ע"ז וכו', וכן לא להשביע השותף הגוי בשם ע"ז, כן פסק הרמב"ם ז"ל (בהלכות עבודה זרה פ"ה ה"י והי"א) וז"ל, ואסור להשביע עכו"ם ביראתו. אפילו להזכיר שם עבודה זרה שלא צריך שבועה אסור. לא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית. עכ"ל. ועיין בפירוש הרמב"ן ז"ל כאן, בהרחבה.