הרב עמאר - על חובת הזהירות באונאת הגר

וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי: (כב, כו)

וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: (כג, ט)

וכתב רש"י ז"ל, "וגר לא תלחץ", בהרבה מקומות הזהירה תורה על הגר מפני שסורו רע (ב"מ נט, ב). עו"כ "את נפש הגר", כמה קשה לו כשלוחצים אותו. עכ"ל.

והנה במסכת ב"מ שם, איתא, ת"ר המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין, והלוחצו עובר בשנים, מאי שנא מאנה דכתיבי שלשה לאוין וגר לא תונה וכו', לוחצו נמי שלשה כתיבי, לא תלחצנו, וגר לא תלחץ, וכו', אלא אחד זה ואחד זה בשלשה. תניא רבי אליעזר הגדול אומר מפני מה הזהירה תורה "בשלשים ושש" מקומות, ואמרי לה "בארבעים ושש" מקומות בגר, מפני שסורו רע. עוד אמרו מאי דכתיב וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים, רבי נתן אומר מום שבך אל תאמר לחברך, והיינו דאמרי אינשי דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה, לא נימא ליה לחבריה זקיף ביניתא. ופירש"י ז"ל, מי שיש לו תלוי במשפחתו לא יאמר לעבדו תלה לי דג זה, שכל שם תליה גנאי הוא לו. עכ"ל.