הרב עמאר - זהירות לדיין שיתרחק מדין מרומה

לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ, מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע, וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים: (כג, ו-ח).

כתב הראב"ע ז"ל, לא תטה, עם הדיינים ידבר וכו'. עו"כ שבפסוק שאחריו, מדבר שקר תרחק, עם הדיין ידבר, שלא ידין דין שקר, וכמוהו, צדק צדק תרדף (דברים טז, כ). ונקי וצדיק אל תהרג, באותו הדבר אם ידעת שהוא רשע בדבר אחר וכו'.

ואכן אלו דיני הדיין. וכן פסק הרמב"ם ז"ל (בהלכות סנהדרין פרק כ' ה"ה), וז"ל, באו לפניך שנים לדין אחד כשר ואחד רשע, אל תאמר הואיל ורשע הוא, וחזקתו משקר, וחזקה שזה אינו משנה בדיבורו, אטה הדין על הרשע, על זה נאמר לא תטה משפט אביונך בריבו, אע"פ שהוא אביון במצות, לא תטה דינו. עכ"ל.

ואפשר לומר דלהכי סמך לזה הפסוק (לא תטה משפט אביונך וגו'), מדבר שקר תרחק. שאעפ"י שהוא אביון במצות, אין להטות דינו, שזה דבר שקר הוא.

ורשב"ם ז"ל כתב, מדבר שקר תרחק, אם נראה בעיניך דין מרומה ועדים רמאים, ואין אתה יכול להכחישן, תתרחק מאותו הדין ואל תדון בו כלל, ואעפ"י כן אם הוא נקי וצדיק בדין שכבר נגמר דינו לזכות, אל תהרגהו עוד. מאחר שכבר קיבלת העדים וגמרת הדין, ולא נתת לבך על זה עד הסוף, שאם אתה הצדקתו אני לא אצדיקנו כי רשע הוא וחייב מיתה, כדכתיב (לעיל כא, יג) והאלהים אנה לידו. עכ"ל.

והוא פירוש מחודש, שבא הכתוב להזהיר על דין מרומה, שכתב הרמב"ם שיהיה מתון וירבה לחקור עד שיצא הספק מלבו, ואם לא יצא מכלל הספק לא ידון אותו הדין, והרשב"ם מפרש פסוק זה על דין מרומה שהוא דבר שקר, ויש להתרחק ממנו ולא לדונו, ולזה ירמוז הפסוק, מדבר שקר (דין מרומה) תרחק. והוסיף הכתוב ואמר, ונקי וצדיק אל תהרֹג, ופירשב"ם ז"ל, דאם לא ידעו ברמאות והצדיקוהו, ושוב נודע להם מהמרמה, לא יהרגוהו, וזהו אל תהרוג, והוסיף דעל כל פנים, הקב"ה לא מנקהו, וכתב שעל זה נאמר, והאלהים אנה לידו.

והאור החיים הק' כתב, לא תטה משפט אביונך, שיש משפט וסדר לעניים, שאמרו חז"ל במסכת ב"מ (עא, א) ענייך ועניי עירך ענייך קודמים, עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמים, ולזה ציותה תורה שלא להטות משפט אביונך, שלא להקדים ולא לאחר אלא לשמור על הסדר שקבעו חז"ל.