הרב עמאר - על האזהרה לדיין שלא לשמוע דברי בעל דין עד שישמע גם דברי בעל דין חברו, ועל האיסור לשמוע לשון הרע

לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס: (כג, א)

בתרגום יונתן בן עוזיאל, עמי בני ישראל, לא תקבלון מילי שיקרא, מגברא דייכול קורצין בחבריה קדמך.

וגם באונקלוס תירגם, לא תקבל שמע דשקר. ורש"י ז"ל הביאו, והוסיף שיש בזה אזהרה למקבל לשון הרע, (פסחים קיח, א). ואזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין, עד שיבא בעל דין חבירו, (סנהדרין ז, ב).

וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות סנהדרין (פרק כ"א ה"ז), אסור לדיין לשמוע דברי אחד מבעלי דינין קודם שיבא חבירו, או שלא בפני חבירו וכו'. שנאמר, שמוע בין אחיכם וגו'. וכל השומע מאחד עובר בלא תעשה שנאמר, לא תשא שמע שוא, ובכלל לאו זה אזהרה למקבל לשון הרע, ומספר לשון הרע, ומעיד עדות שקר. וכן בעל דין מוזהר שלא ישמיע וכו'.

ומדברי רש"י ז"ל נראה שעיקר הדרשה היתה בשביל לשון הרע, שהביא דברי תרגום אונקלוס והוסיף שיש בזה אזהרה למקבל לשון הרע, ואח"כ כתב ואזהרה לדיין וכו'. אולם מהרמב"ם נראה שעיקר הלאו בא בשביל הדיין שלא ישמע דברי האחד שלא בפני חבירו, ולשון הרע נלמד מכללא.

ואמרו במסכת פסחים (קיח, א), א"ר ששת משום ר"א בן עזריה כל המספר לשון הרע, וכל המקבל לשון הרע, וכל המעיד עדות שקר בחבירו, ראוי להשליכו לכלבים. שנאמר, לכלב תשליכון אותו וכתיב בתריה, לא תשא שמע שוא וקרי ביה לא תשיא. (וצ"ל דעד שקר נלמד מהמשך הפסוק, אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס).