הרב עמאר - על החובה להכיר טובה ויבואר נזק המאכלות האסורות

וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ: (כב, ל)

כתב רש"י, בנבלה כתוב (דברים יד, כא), או מכור לנכרי, וק"ו לטרפה שמותרת בהנאה ומותר למוכרה לנכרי. אלא שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, והואיל ונאמר בו (שמות יא, ז), ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אמר הקב"ה תנו לו שכרו. וע"כ אמר כאן ובשר בשדה טרפה וגו', לכלב תשליכון אותו (ומקור הדברים במכילתא).

ודבר חדש כתב הראב"ע ז"ל בשם רבי משה הכהן ז"ל שאמר, כי הטרפה קשה מהנבלה, כי יש בטרפה כדמות סם רע שיזיק תולדות האדם, ע"כ לא התיר לתתה לגר אשר בשעריך, או לימכר לנכרי כמו בנבלה. עכ"ל. ולדבריו נקט בטרפה לכלב בדוקא.

ויש ללמוד ממעשה ה' ומדותיו שאפילו שכרו של כלב, שאין בו דעת ואין לו בחירה, כיון שבפועל עשה כנגד הרגלו, ה' משלם שכרו בקביעות וציוה עלינו בתורתו ובשר וגו' לכלב תשליכון אותו. ונזקף שכרן של אותם כלבים שהיו במצרים עת יציאתנו משם לכל הכלבים שבעולם לדורות עולם. ק"ו לאדם שגמלו חסד או התאמץ עבורו, שצריך לזוכרו לטובה בכל עת, ותהיה הטובה שעשה עמו, כנגד עיניו תמיד ולא ישכחנה אחת גדולה ואחת קטנה, תהיה יקרה בעיניו ויזכור תמיד להטיב לו.

ומפירושו של הראב"ע בשם הר"מ הכהן ע"ה, למדנו התחשבות תורתנו הקדושה, גם בגר ונכרי אשר לא מבני ישראל המה, וחס עליהם רחמנא, שלא יאכלו הטרפות מפני הסם הרע שבהם שיזיק לתולדתם (לפי דעתו), וממנה יבין כל מבין כמה חסד ורחמים יש בכל אחת ואחת ממצות התורה.

ומזה ילמדו בעלי התאוות אשר אינם חסים לנפשם, ואוכלים מן הבא לידם, שמלבד האיסור החמור שבדבר, והשיקוץ והטומאה המלבישים את נפשותם, ומטמטם את הלב, עד שמאבד את הצלם האלהי שבו נברא. ובנוסף הנה אוכלים סם רע, המזיק לגוף בבריאותו ומוליד בו דברים רעים, ה' יצילנו.