הרב עמאר - שלא לקלל הדיינים ויושבי ממשלת התורה

אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר: (כב, כז)

כתב רש"י ז"ל, הרי זו אזהרה לברכת השם, ואזהרה לקללת דיין. ובשפתי חכמים (אות ב') הביא מהגמרא (סנהדרין סו, א) מחלוקת תנאים דרבי ישמעאל סבר שאלהים הנאמר כאן הוא חול, והיא אזהרה שלא לקלל דיין. ור"ע סבר שהוא קדש ואזהרה לברכת השם. ורש"י ז"ל דרש שניהם, דאלו ואלו דברי אלהים חיים. ויש משמעות לזה בגמרא שם. ויונתן בן עוזיאל תירגם, עמי בני ישראל דייניכון לא תקילין וכו'. והוא כרבי ישמעאל, וכן תירגם אונקלוס. והראב"ע ז"ל כתב שהם הדיינים, והם הכהנים בני לוי אשר עמהם התורה.

ורשב"ם ז"ל כתב, שדיבר הכתוב בהוה, לפי שהמלכים והדיינים דנים דיני ממונות ונפשות, רגילים בני אדם לקללם, ע"ש. גם רבינו עובדיה ספורנו ז"ל כתב, אעפ"י שתחשוב שהטה את דינך הדיין לא תקללהו, שאין אדם רואה חובה לעצמו (שבת קיט, א).

ועיין ברמב"ן ז"ל שכתב דבגמרא סנהדרין הנ"ל, אמרו שזו אזהרה על ברכת השם, אפילו בכנוי, וכללו בזה גם השופט אשר ישב מושב אלהים בארץ, [כנראה שבא לבאר שרק היושב מושב אלהים ששופט ע"פ משפטו המבואר בתורתו דוקא]. וע"ש שהוא ז"ל דרש וחקר על ראש הסנהדרין שנקרא נשיא בגמרא, אם נכלל בכלל ונשיא בעמך לא תאור. וכתב שרבי משה ז"ל אמר שגם ראש הסנהדרין נכלל באזהרה זו. (בספר המצות ל"ת שט"ז, ובהלכות סנהדרין פכ"ו ה"א). וכן נ"ל ממה ששאל רבי יהודה הנשיא על עצמו כגון אני מה וכו' (הוריות יא, ב), וא"כ יאמר לא תאור כל נשיא בעם שהוא ראש שררה על כל ישראל, בין שתהיה השררה ההיא בממשלת מלכות, בין שתהיה ממשלת תורה, כי נשיא הסנהדרין הוא במעלה העליונה בממשלת התורה. עכ"ל הרמב"ן ז"ל, הרחמן יחזיר ממלכת התורה ומשפט התורה בקרב כל ישראל בב"א.