הרב עמאר - חובה להחזיר לעני את משכונו

אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ, כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי: (כב, כה-כו)

פירש"י ז"ל שלשון "חבלה" הוא, שממשכנים את הלוה כשהגיע עת הפירעון, ולא משכון שבשעת ההלואה. "שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו". מדבר במי שלקח כסות יום למשכון, ומצוה להשיבו אליו במשך היום, עד בא השמש (שקיעת החמה), אז תטלנו עד הבקר ושוב תשיבנו לו, שישתמש בה במשך היום עד בא השמש. ובפסוק הבא (כ"ו) מדבר בכסות לילה ומצע, שאותם יקח ביום וישיבם לו בלילה, כי היא כסותה וגו' במה ישכב.

והרמב"ם ז"ל (הל' מלוה ולוה פ"ג ה"ד) כתב. המלוה את חבירו, אחד עני ואחד עשיר, לא ימשכננו אלא בבית דין, ואפילו שליח ב"ד שבא למשכן, לא יכנס לביתו וימשכננו, אלא עומד בחוץ, והלוה נכנס לביתו ומוציא לו המשכון. שנא' בחוץ תעמוד (דברים כד, יא).

ופירש שם שגם המלוה יכול ליטול משכון ואולם רק מדעת הלוה, אבל שליח ב"ד נוטל אפילו שלא מדעתו. וע"ש. עו"כ שם (הלכה ה') אחד הממשכן את חברו בב"ד, או שמשכנו בידו בזרוע, או מדעת הלוה, אם הוא עני ומשכנו דבר שהוא צריך לו, הרי הוא חייב להחזיר לו העבוט בעת שהוא צריך לו, מחזיר לו הכר בלילה כדי לישון עליו, ואת המחרישה ביום לעשות בה מלאכתו, שנא' השב תשיב לו את העבוט (שם). עבר ולא השיב לו, כלי היום ביום וכלי הלילה בלילה עובר בלא תעשה שנא' לא תשכב בעבוטו (דברים שם) וכו', ובכלים שהוא עושה בהם מלאכתו ביום, או לובשן, הוא אומר, עד בא השמש תשיבנו לו (שמות כאן), מלמד שמחזירו כל היום, (וצריך להשיבו לו מן הבקר שיהיה אצלו כל היום).

עו"כ שם, אם כן הוא שמחזיר לו המשכון בעת שהוא צריך לו, וכו', מה יועיל המשכון, כדי שלא ישמט החוב בשביעית, ולא יעשה מטלטלין אצל בניו, אלא יפרע מן המשכון אחר מות הלוה.

עו"כ שם שהממשכן את העני בדבר הצריך לו, ולא החזירו לו עובר בשלשה שמות (ע"ש), בד"א שמשכנו שלא בשעת הלואתו, אבל אם משכנו בשעת הלואתו, אינו חייב להחזיר לו כלל, ואינו עובר בשם מן השמות האלו. עכ"ל. עו"כ (בהלכה ו') עד מתי הוא חייב להחזיר וליקח, עד לעולם. ע"ש.

וכבר כתב כן רש"י ז"ל כאן (מדברי חז"ל בתנחומא פרק ט"ז) שלכך כפל חבול תחבל, שיחבול כמה פעמים, אמר הקב"ה כמה אתה חייב לי, והרי נפשך עולה אצלי כל אמש ואמש, ונותנת דין וחשבון ומתחייבת לפני, ואני מחזירה לך. גם אתה טול והשב טול והשב. ע"כ. והוא שכתב הרמב"ם ז"ל עד לעולם.