הרב עמאר - כל השומרים פטור כשבעליו עמו, ויש מזה סניגוריא על עם ישראל

וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ: (כב, יג-יד)

כתב רש"י ז"ל, "וכי ישאל" בא ללמד על השואל שחייב באונסין. עוד פירש "בעליו אין עמו", שבעליו של שור לא היו עם השואל במלאכתו, שלא נשאל בעל השור לשואל, אבל אם גם בעליו נשאל לו, בין באותה מלאכה בין במלאכה אחרת, לא ישלם, ואם היה עמו בשעת שאלה, הוי בעליו עמו, אפילו שלא היה עמו בשעת שבירה ומיתה.

ומקורו במשנה ריש פרק השואל (ב"מ צד, א) דתנן, השואל את הפרה ושאל בעליה עמה, או שכר בעליה עמה, שאל את הבעלים או שכרן, ואח"כ שאל את הפרה ומתה פטור, שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם. אבל שאל את הפרה, ואח"כ שאל את הבעלים או שכרן, ומתה, חייב, שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם. וע"ש בגמרא (צה, א) שאמרו, אשכחן לחיוב, (פירש"י גנבה ואבדה בשואל לחייב בשאין בעליו עמו). לפטור מנלן, (ופירש"י ז"ל, שאם בעליו עמו פטור), וכי תימא נילף משבורה ומתה, מה לשבורה ומתה שכן אונס, אלא גמר משומר שכר (ופירש"י, מה שומר שכר בבעלים פטור בגנבה ואבדה, אף שואל בבעלים פטור). ושומר שכר גופיה מנלן, גמרי חיובא דשומר שכר מחיובא דשואל מה להלן בבעלים פטור אף כאן בבעלים פטור. במאי גמר וכו', אלא אמר קרא: וכי ישאל וי'ו מוסיף על ענין ראשון, וילמד עליון מתחתון. ע"ש. נמצא דגם בשומר שכר אם בעל הפקדון היה שכור לשומר הזה, השומר פטור על גנבה ואבדה. ע"ש. ולכאורה י"ל דהוא הדין בשומר חנם נמי, שאם בעליו עמו, פטור מכל חיובי שומר חנם. [ופליגי בה בגמ' שם (צה, א) ר' אחא ורבינא. וכתב הה"מ שהר"ם פסק לקולא לנתבע וכן בהלכות מהנ"ל].

והרמב"ם ז"ל בהלכות שכירות (פ"א ה"ג) כתב וז"ל: המפקיד אצל חברו בין בחנם בין בשכר, או השאילו או השכירו, אם שאל השומר את הבעלים עם הדבר שלהן, או שכרן, הרי השומר פטור מכלום, אפילו פשע בדבר ששמר ואבד מחמת הפשיעה הרי זה פטור. שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם, אם שכיר הוא בא בשכרו. בד"א בששאל הבעלים או שכרן בעת שנטל החפץ, אע"פ שאין הבעלים שם עמו בעת הגניבה והאבידה או בעת שנאנס. אבל אם נטל את החפץ ונעשה עליו שומר תחלה, ואחר שבא לרשותו שכר את הבעלים או שאלן, אע"פ שהיו הבעלים עומדים שם בעת שנאנס הדבר השמור, הרי זה משלם. שנאמר, בעליו אין עמו שלם ישלם. מפי השמועה למדו, היה עמו בשעת השאלה, אע"פ שאינו בשעת הגניבה והמיתה פטור, לא היה עמו בשעת השאלה, אע"פ שהיה עמו בשעת המיתה או השביה חייב. וה"ה לשאר השומרים שכולן בבעלים פטורים, אפילו פשיעה בבעלים פטור. עכ"ל. הרי מבואר ומפורש דדין זה דבעליו עמו פטור שנאמר בתורה גבי שואל, הוא הדין לכל השומרים דכולם שוים שאם בעליו עמו בשעת השאלה, או בשעה שמסר לו הפקדון או השכירות פטור.

ועיין בדבריו הקדושים של אוה"ח, שדן אם נשפטה במשפט זה בעוה"ב, כשיבא בעל הפקדון הוא אדון העולם, אשר הפקיד הנפש ביד האדם לשמור, דכתיב ושמור נפשך מאד, כשיבא לתבוע פקדונו מכל אחד, ונמצא נגנב או נשבר או נשבה או מת, כי כל בחינות אלו ישנם מצויות בעוברי עבירה, יש מי שנפשו נגנבה ממנו במקרה לא טהור, ויש שהוא מזיד בעבירה, ואבר מאברי הנשמה המיוחד כנגד אותה מצוה שעבר עליה הוא נפגם, ולפעמים בעשותו עוון מהכריתות ומיתות ב"ד גורם מיתה לנפש, כאומרו (בראשית יז, יד), ונכרתה הנפש. ולפעמים יגרום לה שביה, ע"ד אומרם הנפשות העשוקות וכו', ובעמוד בעל הפקדון ויטעון טענה הנשמעת תן לי הנפש כמו שנתתיה לך, כאומרו (קהלת יב, ז), והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ודרשו חז"ל (שבת קנב, ב), תנה לו כמו שנתנה לך, האם יכולים הנפקדים ליפטר בטענת בעליו עמו. וכו', והן האדון קדם לזון ולכלכל מיום היות האדם, והוא הנופח באף האדם נשמת חיים ומתעסק בצרכי האדם מלבד שמחדש בטובו וכו', לזה יקרא בעליו עמו מתחלה ועד סוף, והרי שומרי הנפשות פטורים הגם שלא ישיבו הנפש כמו שנתנה. וע"ש שכתב שאין לסמוך ע"ז כי כאן היה תנאי מפורש, ע"ש בדב"ק ע"ה. ובודאי שכונת הדברים לעורר מדת הרחמים ולפטור מן הדין כדרכם של צדיקי ומנהיגי הדורות לקדושים אשר בארץ המה, ועדיין יש מקום לקיים סניגוריא חשובה זו, וזכותו הגדולה תעמוד לנו ולכל ישראל אחינו אמן.

וע"ש שאין זה מתנה על מה שכתוב בתורה. ועוד דגם שמירה בבעלים דפטור מי אמר שאינו חייב בדיני שמים. ע"ש. ואילולי דברי קדוש הנ"ל, היה מקום לדון שאין זו שאלה בבעלים דבע"כ אתה נוצר, ובע"כ אתה נולד, ובע"כ אתה חי ובע"כ אתה מת (אבות ד, כב), ואחר שמחייהו או ממיתו בע"כ, לא הוי שאלה או שכירות, דאין בידו שום דבר, והאדון רשאי ולא הוא. מיהו י"ל דנצדקו דברי צדוק קדוש השם, דאע"פ שבעל כרחינו אנו נוצרים וכו', מ"מ הקב"ה מנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים, וברוב טובו כי גבר חסדו הוא ישתבח שמו כביכול משאיל עצמו לחיותנו ולקיימנו. ואם כן שוב הוי ליה בעליו עמו ופטורים מן הדין והוא לנו לישועה. והיא תפארתו.

ועיין פירש"י ז"ל ופירשב"ם ז"ל, ששני הנביאים דיברו בסגנון אחד. בפירוש הפסוק, אם שכיר הוא, שלקח שור זה בשכירות, ולא כל הנאה שלו כשואל שלא שילם כלום, אלא בא בשכרו, שבאה הנאת השימוש בשור ע"י שכר ששילם, ע"כ אינו חייב באונסים.

והפסוק לא פירש מה דינו של שוכר, רבי מאיר אומר כשומר חנם, ורבי יהודה אומר כשומר שכר.

וכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות שכירות (פ"א ה"א) ארבעה שומרים נאמרו בתורה, ושלשה דינים יש להם, ואלו הם הארבעה שומרים, שומר חנם, והשואל, נושא שכר והשוכר. ואלו שלשה דינין שלהן שומר חנם שנגנב הפקדון ממנו וכו' הרי זה נשבע וכו', ופטור. השואל משלם הכל בין שאבד וכו', נושא שכר או השוכר שניהם דין אחד יש להם, אם נגנב או אבד הדבר השכור, או שנטל שכר על שמירתו, הרי אלו משלמים, ואם ארעו אונס גדול מזה כגון שהיתה בהמה, ומתה או נשברה או נשבית, או נטרפה, הרי אלו נשבעים שנאנסה ופטורים, שנאמר, ומת או נשבר או נשבה אין רואה, שבועת ה' תהיה בין שניהם וגו'. ונאמר, אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו. וכו'. עכ"ל.