הרב עמאר - בדיני חיוב נזקי בור

כִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר, בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ: (כא, לג-לד)

בתרגום יונתן בן עוזיאל כתב, וארום יפתח אינש גוב או ארום יחפס אינש גוב בשוקא וכו'. ור"ל שהוא ברשות הרבים. וכן פירש"י ז"ל בשם הגמ' (ב"ק נה, ב) דברה"ר דיבר הכתוב. עו"כ רש"י ז"ל, "וכי יפתח", שהיה מכוסה וגילהו, "או כי יכרה", למה נאמר, אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כל שכן, אלא להביא כורה אחר כורה שהוא חייב. (ב"ק נא, א). ופי' השפתי חכמים (אות ת') שאם חפר אחד תשעה, ובא אחר והשלימו לעשרה (וידוע דבור שיש בו עשרה יש בו כדי להרוג, אבל תשעה מזיק ולא הורג). האחרון חייב גם על הנזיקין, והראשון פטור מכלום. ע"ש.

"שור או חמור", כתב רש"י ז"ל, שהוא הדין לכל בהמה וחיה, שבכל מקום שנאמר "שור וחמור" כל בהמה וחיה במשמע! שלומדים אותו משבת. ודרשו (בב"ק י, ב) שור ולא אדם חמור ולא כלים. (כלומר שהתורה פטרה את בעל הבור מאדם וכלים, וחייבה על בהמות וחיות).

והרמב"ם ז"ל בהלכות נזקי ממון (פי"ב ה"א) כתב, החופר בור ברשות הרבים ונפל לתוכו שור או חמור ומת, אפילו היה הבור מלא גיזות של צמר וכיו"ב, הרי בעל הבור חייב לשלם נזק שלם, שנאמר בעל הבור ישלם. ואחד שור וחמור, או שאר מיני בהמה וחיה ועוף, וכו'. ובהלכה ב' כתב, אחד החופר בור ברשות הרבים, או החופר ברשותו ופתח לרשות הרבים, או פתח לרשות חברו, או שחפר ופתח ברשותו והפקיר רשותו ולא הפקיר בורו, הרי זה חייב בנזקיו, אבל אם הפקיר רשותו ובורו או שהפקיר בורו שברשותו, או הקדישו הרי זה פטור, שנאמר בעל הבור ישלם וכו'. וע"ש באותו פרק פרטים רבים בחיובי בור, ובדין הכסוי והגדרתו, ודין שני שותפים ועוד פרטים רבים.

והאוה"ח הקדוש כתב, "וכי יפתח", פירוש אפילו בשעת פתיחת וכריית הבור, אם נפל עליו שור או חמור, חייב בעל הבור, ואפילו נהרג בתוך בורו, יורשיו ישלמו וכדאיתא בפ"ק דערכין (ז, א). עכ"ל.

וכ"פ הרמב"ם ז"ל בהלכות נזקי ממון (פי"ב הכ"ב) מי שהיה חופר בור ברשות הרבים, ונפל עליו שור והרגו, בעל השור פטור, ואם מת השור, נוטל בעל השור דמי שורו מיורשי בעל הבור. עכ"ל. וכתב ה"ה ז"ל שפסק כפשט הברייתא דערכין, ע"ש מזה.