הרב עמאר - בשור השותפין כמה כפרה משלמין ואם למ"ד "דמי מזיק" משלמים ב' פעמים הכופר

אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו: (כא, ל)

כתב רש"י ז"ל, ונתן פדיון נפשו, דמי ניזק דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר דמי מזיק, והוא במסכת ב"ק (מ, א), והרמב"ם ז"ל בהלכות נזקי ממון (פי"א ה"א) כתב, כמה הוא הכופר, כמו שיראו הדיינים שהוא דמי הנהרג, הכל לפי שוויו של נהרג, שנאמר ונתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו. [ובעל הטורים כתב, "פדיון נפשו", גימטריא הדמים של מזיק, וגימטריא הדמים של נזק].

וראיתי חידוש נפלא באוה"ח הקדוש כאן, שהיה נראה שלמ"ד "דמי מזיק", אם המית שור של שני בני אדם (כלומר שור של ב' שותפים המית איש או אשה). חייבים לשלם דמי כל אחד מהם, כי כולם נתחייבו לשמים. ולהאומר של ניזק אינם חייבים אלא "דמי הניזק" (וכל א' מהם ישלם חצי דמי הניזק). וע"ש שמקשה א"כ מה הבעיא בגמ' אם חייבים לתת כל אחד כופר שלם, ונימא שזה תלוי במחלוקת זו אם הכופר הוא "דמי מזיק" או "דמי ניזק". והסיק שהבעיא היא לפי חכמים שאמרו שמין בשל ניזק. וכתב שכן נראה מהרמב"ם ז"ל הנז' שפסק שהכופר הוא "דמי ניזק", ופסק (בפ"י ה"ה) בשור של שני שותפין, שחייבין ליתן כופר שלם כל אחד. וסיים בזוה"ל: וטעם שפסק הרמב"ם לחומרא משום דהויא ספק כופר נפש. ואם קדם גואל הדם והרג את זה קודם שיתן פדיון נפשו, נ"ל שנהרג עליו, שלא פטר הכתוב אלא הריגת הורג ביד בשוגג מדין יחם לבבו, אבל אם שורו הרג אין כאן יחם לבבו כהורג ביד. עכ"ל.

וחתני הרה"ג הרי"ש שליט"א כתב וז"ל, לא הבנתי דב"ק בשלמא אם הר"ם הי' פוסק כמ"ד "דמי מזיק" שפיר פסק בפשטות שיתן כל א' מהשותפין כופר שלם, אבל אחר שפסק כמ"ד "דמי ניזק", א"כ מה מוכיח האוה"ח הק' מדברי הרמב"ם ראיה לפירושו וצ"ת עכ"ל.

ולענ"ד דברי רבינו האוה"ח צדקו יחדיו, דאילו היה סובר שכופר דמי מזיק, היה אמנם פשוט ומובן יותר למה השותפים חייבים שניהם בכופר, אך היה עדיין קשה מה שהקשה האוה"ח דמאי איבעיא, והרי זה תלוי בפלוגתא דלמ"ד "דמי מזיק" צריכים לשלם שניהם כ"א כופר שלם, ולמ"ד "דמי ניזק" די בכופר אחד לשניהם. וע"כ מסקנתו שכל הבעיא היא למ"ד "דמי ניזק", דלמ"ד "דמי מזיק" בודאי שכל אחד משלם כופר שלם. והכי קא מיבעיא לן, חכמים שאמרו "דמי ניזק" אם מספיק כופר אחד לשני השותפין, או כל אחד מהם משלם כופר שלם, ומוכיח מהרמב"ם ז"ל דפסק "דמי ניזק", ובשותפים פסק דכל א' מהם משלם כופר שלם, ובע"כ צ"ל דגם למ"ד "דמי ניזק" מספק"ל אם צריך כל א' מהם לשלם כופר שלם, ופסק הרמב"ם ז"ל לחומרא. ודברי הרב אוה"ח ברורים ונאמנים.

והנה עולה מכל האמור, שאם הכופר הוא "דמי מזיק", חייב כל שותף לשלם כופר נפשו במושלם, וצ"ל שהסברא לזה היא, שזה ברור שבשור השותפים, העברה היא על שניהם בשוה, ואם המזיק צריך כפרה מסתבר שצריך לו כפרה שלמה ולא חצי כפרה, דכ"א מהם אחראי להריגת הנפש ההיא וצריך כופר לנפשו. אבל אם הכופר הוא "דמי ניזק", היה מקום לומר שיספיק שכל א' יתן חצי כופר, דאחר שבני הניזק או יורשיו, קיבלו כופר שלם נתכפר להם אותו עון, ודי במחציתו מכל אחד מהשותפים. ויש צד אחר לומר, דאעפ"י שהכופר הוא "דמי ניזק" מ"מ כל אחד מבעלי השור המזיק יש עליו אחריות של כל הנזק, ולא תושלם כפרתו, אלא בכופר שלם, וכ"פ הרמב"ם ז"ל.