הרב עמאר - כיצד משלמים דמי רפואה לניזק

אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא: (כא, יט)

הרב אוה"ח הקדוש כתב, רק שבתו יתן, ורפא ירפא. אפילו אחר שקם והתהלך בחוץ, אם הוא עדיין בטל ממלאכתו ואינו יכול לעשותה, או שעדיין הוא צריך לרופא לשיורי החולי מחמת המכה, הרי זה חייב לתת. ואומרו רק (ר"ל, רק שבתו יתן) יתבאר ע"פ מה שכתב הרמב"ם ז"ל (הל' חובל ומזיק פ"ב הלכה יד – טז), משערין את הריפוי וכו', וכן השבת אומדין וכו', ולז"א רק וגו', פירוש למעט בא, שיש זמן שלא יתן שבתו ורפואתו, והוא אם קדם וקצב וכו', אבל בלא קצבה יתן עד שיתרפא לחלוטין. עכ"ל.

ולהבין היטב דברי צדיק, אזכיר את לשון הרמב"ם ז"ל שם, וז"ל: כיצד משערין הריפוי, אומדים בכמה ימים יחיה זה מחולי זה, וכמה הוא צריך ונותן לו מיד. ואין מחייבין אותו ליתן דבר יום ביומו, ודבר זה תקנה היא למזיק. וכן השבת אומדים אותה ונותן הכל מיד, אם היה מתגלגל בחוליו והולך, וארך בו החולי יותר על מה שאמדוהו, אינו מוסיף לו כלום, וכן אם הבריא מיד אין פוחתין לו ממה שאמדוהו. עו"כ שם (הלכה ט"ז) בד"א בשרצה המזיק, שזו תקנה היא לו, אבל אם אמר המזיק אין רצוני בתקנה זו, אלא ארפאהו דבר יום ביומו, שומעין לו. ובהלכה י"ז כתב, אמר לו הניזק פסוק עמי ותן על ידי ואני ארפא עצמי אין שומעין לו, שהרי אומר לו, שמא לא תרפא עצמך ואחזיק אני עצמי במזיקין, אלא נותן לו דבר יום ביומו, או פוסק על הכל ונותן דמי הריפוי ע"י בית דין. עו"כ שם (הלכה י"ח), שאין המזיק יכול לומר אני ארפא או אני אביא רופא בחנם, אלא מביא רופא אומן ומרפאהו בשכר. וכל זה הוא עפ"י מה שקבעו חז"ל בב"ק בפ' החובל, וכמ"ש המגיד משנה שם. והאוה"ח פירש בזה מ"ש הכתוב "רק שבתו יתן ורפא ירפא", דאם רוצה המזיק, הוא יביא רופא וישלם לו וירפאהו, אבל אם ירצה להקדים ולתת לו כסף מראש לפי האומד רשאי ואז לא יוסיף לו מאומה. אבל בלי שקצב לו מראש, חייב לרפאתו עד שיתרפא רפואה שלמה.