הרב עמאר - מזונות אשה אם חיובם מן התורה או מדברי סופרים

אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע: (כא, י)

במסכת כתובות (מו, ב) תנן, האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף וכו'. נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה, וחייב במזונותיה ובפרקונה וכו'.

ובגמ' שם (מז, ב), ת"ר תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה וכו'. אמר רבא האי תנא סבר מזונות מדאורייתא, דתניא "שארה" אלו מזונות, וכן הוא אומר, אשר אכלו שאר עמי (מיכה ג, ג), כסותה כמשמעו, עונתה זו עונה האמורה בתורה, וכן הוא אומר (בראשית לא, נ), אם תענה את בנותי. רבי אליעזר אומר, שארה זו עונה וכן הוא אומר וכו', כסותה כמשמעו, עונתה אלו מזונות, וכן הוא אומר (דברים ח, ג), ויענך וירעיבך. רבי אליעזר בן יעקב אומר, שארה כסותה, לפום שארה תן כסותה, שלא יתן לה של ילדה לזקנה וכו'. כסותה ועונתה, לפי עונתה תן כסותה, שלא יתן חדשים בימות החמה וכו'.

והתוס' שם (מ"ח ריש ע"א) ד"ה רבי אליעזר בן יעקב, כתבו בשם רשב"ם ז"ל, דגם לר"א בן יעקב המזונות הן מדאורייתא. שכן כתוב בסוף הברייתא, מזונות מנין, אמרת ק"ו, ומה דברים שאין בהם קיום נפש כך, דברים שיש בהם קיום נפש על אחת כמה וכמה. דרך ארץ מנין וכו', דברים שנשאת עליהם לכתחלה, אינו דין שאינו רשאי למנוע ממנה. והתוספות שם כתבו, ולפי זה תימה ברייתא דלעיל, דקתני תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה, דמשמע מזונות דרבנן כמאן אתיא. עכ"ל.

ובתרגום יונתן בן עוזיאל כתב: מזונה, ותכשיטה, ומעייל לה, לא ימנע לה. וגם אונקלוס תירגם, זיונה כסותה ועונתה לא ימנע. וגם רש"י ז"ל כאן כתב: שארה, מזונות. כסותה, כמשמעו. עונתה, תשמיש.

וגם הראב"ע ז"ל כאן כתב, שארה, מזונה. שיעמיד שארה שהוא בשרה. שמפרש המלה שארה הוא בשרה, אך מבאר דהמשמעות היא על מזונה, שהמזונות מקיימים את בשרה. ע"ש. וגם הרשב"ם ז"ל כתב, שארה, מזונות. כמו אשר אכלו שאר עמי.

והרמב"ן ז"ל רוח אחרת עמו, שהביא דברי רש"י ז"ל ששארה הן מזונות, ובגמ' אמר והאי תנא סבר מזונות דאורייתא, דתניא שארה אלו מזונות וכו'. וכתב וז"ל, והמובן בסוגיות הגמרא, שהם דברי יחיד, והלכה מזוני תקינו לה רבנן. וגם על דרך הפשט למה יזכיר שאר שהוא הבשר, והראוי שיזכיר לחמה, כי על הלחם יחיה האדם, והוא יהיה החיוב, וחשב ר"א (הוא הראב"ע ז"ל) לתקן זה, ופי' שארה מזון שיעמיד שארה, שהוא בשרה. ואין בזה טעם, שיאמר הכתוב לא יגרע הבעל בשרה. ולכך אני אומר וכו'. וע"ש שפירש כל השלשה על קירוב בשר. וסיים בזה"ל: ויבא זה כהוגן על דין ההלכה, ויהיו המזונות ומלבושי אשה תקנה מדבריהם. עכ"ל.

ומה שכתב דבסוגית הגמרא מובן שהם דברי יחיד, ביאור דבריו ז"ל הוא, דמתחלה אמרו (כתובות מז, ב) ת"ר תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה. ובכתובות (נח, ב) אמרו מעשי ידיה תחת מזונות שמזונות עיקר ומע"י משום איבה. ע"ש. ואחרי זה אמרו, (שם מז, ב) אמר רבא האי תנא דסבר מזונות דאורייתא, ומשמע מזה דהאי תנא פליג על הדעה המקובלת והפשוטה. ואולי לזה כיוון הרמב"ן ז"ל באומרו, דמשמע דהאי תנא דסבר דמזונות דאורייתא יחידאה הוא, ועוד דראב"י פליג עליה באותה ברייתא. ואולם כבר כתבתי דרשב"ם ז"ל הובא בתוס' שם (מח, א ד"ה רבי אליעזר), מפרש שגם ראב"י ס"ל דמזונות דאורייתא. והרמב"ם ז"ל בהלכות אישות (פ' י"ב, ה"ב) פסק שחיוב מזונות הוא מן התורה, וכאמור כן תרגמו שני התרגומים, וגם גדולי הפשטנים פירשו כן והם רש"י והראב"ע ורשב"ם. ולפי דברי רשב"ם ז"ל בתוס' (כתובות מ"ח). גם לרבי אליעזר בן יעקב מזונות האשה הם מן התורה.

והרב המגיד ז"ל שם, כתב שפסק רבינו כהתנאים דמזונות מן התורה, וכן תירגם אונקלוס, וכן פירש"י ז"ל בפירוש התורה, אבל הרמב"ן ז"ל כתב שם בפירוש החומש שמזונות ומלבושי האשה מדבריהם. ותמה עליו בענין המלבושים שכל התנאים אמרו "כסותה" כמשמעו, והוסיף שלא מצאתי שהוזכר בכסות תקנת חכמים, וע"ש שדעת ה"ה ז"ל דמזונות הם מדרבנן, דאעפ"י ששני תנאים פליגי אראב"י, מ"מ משנת ראב"י קב ונקי, ועוד שכן מכרעת ברייתא אחרת, שאמרו תיקנו מזונות תחת מע"י, וכן משמע בתלמוד בקצת שהמזונות הם מדבריהם. כך נ"ל, אבל הרשב"א ז"ל וקצת מפרשים ז"ל הסכימו לדעת רבינו ז"ל שהם כולם מן התורה. עכ"ל.

וכאמור כן היא דעת הראב"ע ורשב"ם ז"ל בפירושם על התורה, ועוד שעיקר טענתו של הרב המגיד ז"ל, משום דמשנת ראב"י קב ונקי, וכבר כתבתי שהתוס' שם כתבו בשם רשב"ם ז"ל שגם ראב"י סובר שמזונות הם מן התורה. ושו"ר שכבר העיר עליו בזה מרן ז"ל בכסף משנה שם, וז"ל, ואני אומר שלא דקדק בדבר, דהא מסיים בברייתא אליבא דראב"י דמזונות ועונה הוו דאורייתא, וכמו שכתבו התוספות שם (מ"ח ריש ע"א). עכ"ל.

וגם מ"ש הרב המגיד ז"ל דברייתא אחרת מכרעת שמזונות דרבנן, שאמרו תיקנו מזונות תחת מע"י, הנה בכתובות (נח, ב) אמרו, אימא תיקנו מעשי ידיה תחת מזונותיה, ואין מזה ראיה. וחתני הנ"ל כתב בזה"ל, יש להעיר דמ"מ הגמ' שם אומרת, קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה. ואח"כ אמרה לדעה זו, אימא תקנו מעשי ידיה תחת מזונות. ומשמע דהוי דרבנן אא"כ נאמר דאמנם זו דעת רב הונא שם אבל מהבריתא אין ראיה. עכ"ל. וכונתי היא שכיון שאמרו לשנות הגירסא ולהפכה, משמע שאין ברייתא זו מדוקדקת עד שנכריע ההלכה על פי ברייתא זו. זה הנלע"ד. וכבר עמד ע"ז בלחם משנה שם, ועיין בדבריו שדוחה ראיה זו, ויש מקום לפלפל בדבריו ז"ל. ועיין בספר הליקוטים על הרמב"ם ז"ל ריש פי"ב מהל' אישות באורך מענין זה. ולא עת האס'ף.