הרב עמאר - אמה העבריה אם יוצאת לחירות בשמיטה

וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים, אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר לֹוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ, וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ: (כא, ז-ט)

ותירגם בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל, וארום יזבון גבר בר ישראל ית ברתיה זעירתא לאמהו, לא תיפוק כמפקנות עבדיא כנענאי, דמשתחררין בשינא ועינא, אלהין בשנין דשמיטתא, ובסימניא, וביובלא, ובמותת רבונהא, ופורען כספא.

ומ"ש "ברתיה זעירתא", היא דרשת חז"ל שהובאה ברש"י ז"ל כאן, והיא ברייתא במסכת ערכין (כט, ב), בקטנה הכתוב מדבר, יכול אפילו הביאה סימנים, אמרת ק"ו, ומה מכורה קודם לכן יוצאת בסימנים, שנאמר ויצאה חנם אין כסף, ודרשו אותו לסימני נערות, שאינה מכורה, אינו דין שלא תמכר.

ומ"ש "לא תיפוק כמפקנות עבדיא כנענאי דמשתחררין בשינא ועינא". גם זה הביאו רש"י ז"ל בשם הגמרא. וכן נמי מה שכתב עוד בתרגום יונתן שם, "אלהין בשנין דשמיטתא ובסימניא, וביובלא, ובמיתת ריבונהא, ופורען כספא".כל אלה נאמרו במשנה דקידושין (טו, ב) והביאם רש"י ז"ל כאן, ואמרו שכל הקודם (מהדברים הנזכרים) קודם לחירותה. וצ"ע מ"ש בתרגום יוב"ע, "בשנין דשמיטתא", דהא אין חרות האמה העבריה תלוי בשמיטה כלל, אלא יוצאת בשש כמו עבד עברי, או ביובל.

ואולי כונתו לומר בשנות השמיטה דהיינו שש שנים משנות השמיטה, וכמו שאומרים ימי השבוע, אך עדיין לא מובן, והיה די שיאמר בשנים, או יפרש שש שנים, ואולי יכוין שהשש שנים, יהיו שלמות, וכמ"ש הרמב"ם פ"ד מהלכות עבדים ה"ד, ויוצאת בתחילת שבע. וצ"ע.

ונותן לה דמי עינה או שינה, והיינו כמו המפיל עין או שן לכל אדם חפשי שמשלם ונענש, כן הדבר בעבד עברי או אמה עבריה. שלא כעבד כנעני שיוצא לחפשי בשן ועין, ולא מקבל דמיהם. ונמצא שדרשות חז"ל שבתלמוד, כבר היו מקובלים ופשוטים בידי התנאים הראשונים, רק סתמו דבריהם בדרך כלל. והגמרא מבארת דבריהם ומפרטת הענין לפרטים, והנה כאן מצאנו הדברים מפורשים לאחד מראשוני התנאים, גדול תלמידיו של הלל הזקן שכתבם בתרגומו לתורה.