הרב עמאר - שעבוד הנשמה לקוב"ה

כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם: (כא, ב)

ורבינו בעל אוה"ח הקדוש, מפרש הענין בדרך רמז, (באמצע דבור המתחיל אכן כונת הכתובים), שהכתוב מדבר על החלק הגשמי שבאדם והוא עבד עברי, לנשמה שהיא עיקר, והגוף משמש את החלק הרוחני, שע"י החלק הגשמי מקיים כמה מצות, והצד הרוחני הוא הקרוי אדם,וכו' ולזה תצוה התורה להאדם (שהוא הרוחני) כי תקנה עבד עברי (הוא הגוף) פירוש עברי שעובר ולא קיים לעד, כי מי גבר יחיה ו,לא יראה מות, (תהלים פט, מט), על דרך כצל עובר (תהלים קמד, ד) וזמן קביעותו הוא עד ששים שנה, כמ"ש הכתוב (איוב ה, כו), תבא בכלח אלי קבר, ואמרו בש"ס (מו"ק כח, א), כי בן ס' כחושבן בכל"ח, ולזה אמר, שש שנים יעבוד (כולל העשירי שהם ששים), ר"ל ששש שנים הם שש עשיריות שהם ששים שנה. ובשביעית פי' בעשר שנים השביעית יצא לחפשי, ע"ד אמרם במתים חפשי, ואומרו חנם הוא הס"מ וחילותיו, כמ"ש בזוה"ק וכו', וע"כ כל דבר טומאה בא חנם, משא"כ דבר קדושה צריך טורח גדול ודמים יקרים, [ויש להוסיף על דברי קדשו, דתיבת "בחנם" בגימטריא מאה כמו גימט' של ס"מ, והגם ששמו המלא הוא ס"מ עם אל, מ"מ כן נקרא בכל מקום, וכן אמרו (חגיגה ט, ב), אינו דומה מי ששונה פרקו מאה למאה ואחת, ואמרו שמאה גימט' ס"מ, שעדיין יש לו שליטה בזה, אבל מאה ואחת גימט' מיכא"ל, שעי"ז יצא משליטתו של הס"מ. ודי בזה]. ולזה אמר "אם בגפו", ולא אמר לבדו, שאם סיגל לעצמו מצות ומעשים טובים ימצא כח לעלות ביום התחיה, בגפו יצא, תהיה לו תקומה ויעלה, ואמרו חז"ל שגופות ע"ה אין עומדים זולת המחזיקים בה, וע"ש עוד במ"ש על אם בעל אשה הוא, שקנה את נשמתו וכו'. ע"ש באורך ותרוה נחת מדב"ק זיע"א.

וברגליו אעבורה לאחוז בקצות דרכיו, ולומר, כי תקנה, עבד עברי. כשאדם מתחיל בקניני העוה"ז ומתעשר ומגדיל הונו, ישמר ויזהר, לזכור שהוא עבד עברי, שלא תזוח דעתו עליו, ויאמר אני קניתי, ואני רכשתי, ואני הרביתי וכו', ורם לבבו ושכח כי ה' הוא הנותן לו כוח לעשות חיל, ולית ליה מגרמיה ולא כלום, דמה שקנה עבד קנה רבו, ועוד שהוא עברי, שעובר וחולף מהעולם, ולא ירד אחריו כבודו, ולא במותו יקח הכל, ואין מלוין אותו בשעת מותו לא כסף ולא זהב וכו'. ומאחר והוא עבד, יתאמץ בכל כוחו לעשות עבודתו אמונה ממה שהטיל עליו יוצרו, ותהי המשרה על שכמו ויקימנה, למען יהיה עבד נאמן לקונו, ולא יאבד ימיו ושניו בהבל אשר לא יועיל ולא יציל, כי ימיו כצל עובר כצלו של צפור פורח, התעיף עיניך בו ואיננו. עוד אמר שש שנים יעבוד, דכל שש העשיריות עדיין צריך לדאוג על מחיתו וכלכלת בני ביתו, וחייב לקבוע עצמו לתורה ולתפלה כהלכתם, והגית בו יומם ולילה, אך בשביעית יצא לחפשי חנם, שימעט בעסק, ואם יוכל יעזוב אותו לגמרי אם יש לו כדי פרנסתו, ויעסוק בתורה, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, וזה שכתב רש"י ז"ל "לחפשי", לחירות. ויקנה קניני נצח אשר לא יערכם כסף וזהב, וכל חפצים לא ישוו בה, וזהו "חנם", שאין להשיגו בכסף.

אם בגפו יבא, מלשון גופו, (וכ"כ הראב"ע, י"א שגפו לשון גופו, ומשקלי השמות משתנים) שלא שם לבו אלא לחומריות עניני גופו, אזי בגפו יצא, ריקם ריקם לגזרה שוה, אבל, אם בעל אשה הוא, שהיה בעל תורה והמית עצמו עליה ונקנית לו, והוא בעלים עליה, שמתחילה כתוב (תהלים א, ב) כי אם בתורת ה' חפצו, ואח"כ כתוב ובתורתו יהגה יומם ולילה. שנקנית לו, ונעשית תורה שלו ממש, ויצאה אשתו עמו, שגם שם בעוה"ב תלוהו לוית חן וחסד, ותנן (אבות פ"ו ובברייתא דכלה פ"ח) גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. וזהו ויצאה אשתו עמו.