הרב עמאר - איזהו עבד

כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם: (כא, ב)

ההבדל שבין עבד כנעני ובין עבד עברי, אינו רק בשנות העבדות שזה עובד רק שש שנים, ועבד כנעני הוא עבד עולם, אלא יש הבדלים גם בתנאי העבודה, שבעבד עברי נאמר (ויקרא כה, מו), לא תרדה בו בפרך, וכן נאמר בו (שם שם, לט), לא תעבוד בו עבודת עבד, וחייבים לנהוג בו באחוה, כדכתיב (ויקרא כה, מו), איש באחיו וגו'. ולדאוג לכל מחסורו, עד שאמרו בגמרא, שאם יש לאדון רק כר אחד, יתן אותו לעבדו העברי ולא לעצמו, ואמרו חז"ל (קידושין כב, א), שמי שקנה עבד עברי, קנה אדון לעצמו.

וא"כ במה מתבטאת עבדותו, שכן התורה קראה את שמו "עבד". ונלע"ד דבעצם העובדה, שאינו יכול לבחור לעצמו מקום עבודה כפי רוחו, ואינו יכול לבחור את המקצוע הנראה לו, אלא מיום שנמכר ועד תשלום ששת השנים, חייב הוא לעבוד אצל האדון הזה לכל אשר ישית עליו, כמובן בהבנה וברחמים ולא בפרך ובאכזריות ח"ו. וכמו שביארתי במאמר הקודם, מתוך דברי חז"ל במשנה וגמרא, וכפי שפסק רבינו הרמב"ם ז"ל. ע"ש. מ"מ העול הזה שמגביל אותו לעבוד אצל האדון שש שנים, ושאינו חופשי לבחור לעצמו את העבודה שיעבוד, הוא עושה אותו לעבד, וכדי להבין עומק הדבר אציין מדברי רבינו הראב"ע ע"ה, וז"ל כי תקנה, אומר לך כלל לפני שאחל לפרש, כי כל משפט או מצוה, כל אחד עומד בפני עצמו, ואם יכולנו למצא טעם למה דבק זה המשפט אל זה, או זאת המצוה אל זאת, נדבק בכל יכולתנו, ואם לא יכולנו נחשוב כי החסרון בא מחוסר דעתנו, ואין לאדם בעולם יותר קשה מהיותו ברשות אדם כמוהו, על כן החל משפט העבד, וכו'. עכ"ל.

הנה הקושי הגדול הוא שהוא משועבד לאדוניו, לכל שנות עבודתו, ועל כן נקרא בשם עבד, וזה שחטא, והתורה נתנה דרך חַכַמָה לתקנו ולשפר הנהגתו, נתנה לו עבדות זו שיכוף כאגמון ראשו, וישפיל גאונו, ויהיה נכון לקבל השפעה טובה ולשנות דרכו לטובה, אך שמרה על זכויותיו עד לאחת. שלא ישפילנו הרבה, עד שידכא את נפשו, ויבא לידי יאוש, ויאבד תקוה לתקן עצמו, אלא הכל במדה ובמשקל בדעת ובתבונה מאת ה'. זאת ועוד שמפני הקושי הזה, שהוא כבול לאדון אחד, והוא אומר לו מה שיעבוד ומתי יעבוד, וכו', זה מכניס אותו למסגרת מסודרת, ומחייבו ללמוד חוק וסדר, ולהיות ממושמע ומיושב, אך יחד עם זה, מתחיל לצפות לחירות אימתי תבא, וגם זאת רפואה היא לו, שלא תטבע נפשו בים השפלות, ויתיאש מהעמיד עצמו כבן חורין, ויאמר אהבתי את אדוני, נותן פיתי ומימי, ונוח לי להמשיך כאן, ויתיאש מחיי חירות, וזה עצמו רע ומר לנפש האדם, ויחדל מהשתדלות עצמית, ויהיה תמיד סמוך על אחרים, ע"כ קבעה לו תורה דברים אלו שמצערים בנפשו, כדי שישאף לחֹפֶש ולחרות, ולא יחדל מלצפות ליום יבא ויצא מעבדותו ושפלותו, ויקח עצמו לידים וישא על שכמו את עול עצמו ועול משפחתו בכבוד, לטוב לו.

ובהגיע זמן חרותו, אם אמור יאמר אהבתי את אדוני וגו', והגישו אדוניו אל הדלת או אל המזוזה, ורצע אדוניו את אזנו במרצע, שזה לא יהיה כדבר המובן ומוסכם, אלא אומרים לו, אזן זו ששמעה בסיני, כי לי בני ישראל עבדים, והוא מחפש לו אדון, כי עבד ה' הוא החפשי האמיתי, (כמאמר גדול המשוררים הקדוש ריה"ל ע"ה, עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חפשי). ואם בכל אופן עמד על דעתו אזי רוצעים אזנו, ועבדו לעולם, לעולמו של יובל, ולא יותר, רק לפי רצונו מוסיפים, וגם זה לא לצמיתות. כי המטרה היא להעמידו על רגליו, ולא לקבוע אותו עבד עולם.

והנה רש"י ז"ל כתב: לחפשי, לחירות. עכ"ל. וצריך להבין מה הוסיף בזה, וצ"ל דהכי קאמר, אין הכונה שיהיה חופשי לעשות תאוות לבו, ולשוב לדרכו הרעה שהביאתו עד הלום, אלא לחירות במובן הטוב והחשוב של הענין, שלא ישקיע נפשו בעבדות, ובתלות באחרים, ואולי לזה כיוון הרשב"ם ז"ל, שכתב, לחפשי, פעולה, שאילו היה לשון אדם שהוא חפשי, היה לו לינקד בחטף חפשי. עכ"ל.

והנה בגמ' (קידושין כ, א) אמרו, שמה שאמרה תורה שהאדון רשאי לתת לו אשה, שהיא שפחה כנענית, כדכתיב אם אדוניו יתן לו אשה וגו' האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו. הוא דוקא כשהיה נשוי קודם. אבל אם היה רווק, לא יכול לתת לו שפחה כנענית. וכתב באור החיים, טעם לזה, בד"ה אכן כונת הכתוב היא, לצד כי יצו האל השתנות הדין, אם בגפו יבא בגפו יצא, פירוש שאין רבו יכול למסור לו שפחה כנענית, אלא אם היה נשוי, ויאמר האומר מדוע חקק ה' חוקה זו להשתנות הדין, מה לי היה נשוי או לא, וכו'. ותורף דב"ק הם, שאם לא היה נשוי עלול להגיע למצב שלא ירצה לצאת לחפשי, אלא יעדיף להמשיך בעבדותו מצד אהבת אשתו ובניו, וגם שבצאתו נשאר פנוי. ואין רצונו יתברך כן, ע"כ גזר אומר שלא יתן לו רבו אשה, אא"כ הוא נשוי, שבזה יקל מעליו הפרדת אשתו ובניו, כיון שיש לו אשה ישראלית בת חורין. ע"ש. והוא חיזוק גדול למה שפירשתי בעוניי, שהקב"ה שנתן לנו מצוה זאת לתקן חטאו של זה, הוא גם עמד והגבילה, שלא ישתקע בעבודתו ושפלותו, אלא יתחזק ויתרפא, ויעמוד על רגליו וישא את עול פרנסתו ופרנסת בני ביתו, ויחזק ויהיה לאיש.