הרב עמאר - הצדיקים ממתיקים את הגבורות בכח סעודת מצוה

וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן משֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. (יח, יב)

במאמר הקודם הרחבתי בביאור פסוק זה, ועתה ראיתי להרב כלי יקר ע"ה, שכתב, תמהו כל המפרשים, על שבכל הקרבנות לא נזכר לא "אל", ולא "אלהים", כי אם השם המיוחד, וכאן הזכיר "אלהים". וע"ש שתירץ בטוטו"ד, שכל הטובות שעשה ה' למשה ולישראל, היו בשם אלהים, כי הצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים (ב"ר לג, ג ושם עג, ג), וכל הרעות אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים היו בשם המיוחד, כי הרשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין. ע"כ זבח יתרו לאלהים על כל הטובה שהטיב לישראל, ולא רצה לשמוח במפלתן של מצרים שנעשו בשם המיוחד. וע"ש.

ואפשר להוסיף טעם אחר, כי יתרו חקר ודרש בכל אלהי העמים, עד שידע בבירור גמור, כי גדול ה' מכל האלהים. ומשנתאמת אצלו דבר זה, הקריב עולה ושלמים לאלהים, באומרו זה הוא האלהים, ואפס זולתו, כי מי אלוה מבלעדי ה'. על כן העלה עולה וזבחים לאלהים. ואחר זמן ראיתי להראב"ע ז"ל שכתב, ויקח וכו', וטעם "לאלהים", כי עתה יחל להיות לו השם הנכבד לאלהים. עכ"ל. והוא תנא רבא דמסייען.

עוד יש לבאר בעה"ו אומרו "ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם לפני האלהים". כי הם ידעו סוד המיתוק, והוסיפו האות ה'א, לתיבת "אלהים", וכמו שביארתי במקומות רבים, (עפ"י מה ששמעתי משם רבינו האר"י ז"ל, וראה מש"כ בפרשת תולדות מאמר יב) ש"האלהים", בגימטריא צ"א כמספר הוי'ה אדנו'ת, המורה על התמתקות הדינים. ודינים ממותקים, חשובים הרבה יותר מרחמים פשוטים, ועל כן בירך יצחק את יעקב באמרו לו, ויתן לך האלהים (בראשית כז, כח). גם אמרתי שכנראה שהאות ה'א רומזת לחמשה חסדים, וכשמלבישים ה' חסדים, על ה' אותיות של "אלהים" שהם חמש גבורות, וכל חסד מחמשה חסדים ממתק אחת מחמש הגבורות, ועי"ז יוצא שפע רב. ומתוך סעודה של מצוה וקבלת עול מלכות שמים, הם משכו חסדים מלמעלה ומיתקו את שם אלהים, ועל כן באו לאכול לחם, לפני האלהים.