הרב עמאר - מדוע הוצרך משה במכת ברד לנטות ידו "על" השמים

וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר, רַק בְּאֶרֶץ גּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד. (ט, כה-כו)

וכתב הרמב"ן ז"ל, רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל, בעבור שנטה ידו על השמים והוריד הברד, היה ראוי שירד גם על ארץ גושן, שהאויר שלה ושל ארץ מצרים אחד הוא, ולכן פירש הכתוב שניצל אויר ארץ גושן, בעבור ששם בני ישראל. עכ"ל.

והנראה שכיוון בזה למדרש אגדה שהובא ברש"י כאן, וז"ל "על השמים", לצד השמים. ומדרש אגדה, הגביהו הקב"ה למשה למעלה מן השמים. עכ"ל. והמדרש דקדק כן מהפסוק, ויט משה את מטהו על השמים, ואם הוא עומד בארץ ומטה ידו לכיוון השמים, וכמ"ש רש"י ז"ל, לצד השמים, היה צריך לכתוב "אל השמים", ועל כן דרשו שהגביהו הקב"ה למשה למעלה מן השמים, ומעתה מדוקדק אומרו "ויט משה את מטהו על השמים", שהשמים היו מתחתיו והטה מטהו עליהם. ולזה אמר הרמב"ן ז"ל שכיון שנטה ידו על השמים וירד ברד היה ראוי לרדת על כל האויר של ארץ מצרים, שזה כולל גם את ארץ גשן, רק ה' הפליא את עמו ושם פדותו עליהם, ועל כן בארץ גושן לא היה ברד, למען נכיר בהשגחתו הפרטית בקרב הארץ.

ואולי לזה הוצרך להגביה את משה מעל השמים, שיטה ידו על כל ארץ מצרים, ואפילו הכי בארץ גושן לא היה ברד למען נדע כי ה' מפליא את עמו הפלא ופלא.