הרב עמאר - השפלת פרעה במכות שהביא הי"ת על המצרים

וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל משֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ, וַיֹּאמֶר משֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַה' אֱלֹהֵינוּ הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ, דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי. (ח, כא-כד)

הנה עוד שבירה בגאונו וגאותו של המלך, אשר הרגיל את עמו לחשוב שהוא אלוה, ועם הזמן התחיל להאמין בזה בעצמו, ועתה חוזר בו מכל מה שאמר, והצהיר לעיני שריו ועבדיו, ואומר אנכי אשלח אתכם, וגם נושא ונותן עם משה ואהרן על המקום המתאים שבו יזבחו ויעלו קרבנות לה'. וגם מתחנן, "רק הרחק לא תרחיקו ללכת העתירו בעדי". ואחר שמשה רבינו ע"ה העתיר בעדו, והסיר את הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו, ולא נשאר אחד, שוב הכביד פרעה את לבו, ולא שלח את העם. והכל מתאים לרצון ה' ברוך הוא, וע"י הכבדת לבו, מביא עוד מכות, עד השלמת כל אשר אמר ה' להביא עליהם, להשלים את כל מה שצריך להראותנו, למען נדע אנו ובנינו עד עולם, את הנהגת ה' והשגחתו על כל פרט קטן כגדול.

ורבינו הראב"ע ז"ל (פסוק כב) כתב בשם רבי ישועה, שמשה כתב בתורה "כי תועבת מצרים", לגנות עבודה זרה, אבל בדברו עם פרעה אמר לו, "אלהי מצרים", והוא אמר כי היה אלהיהם על צורת טלה, כי היו חושבים שמזל טלה מושל בארצם, ובעבור זה לא היו אוכלים בשר, והראב"ע ז"ל העיר עליו, דא"כ למה לא אכלו בשר שור או גדיים, וכתב הוא ז"ל, דהמצריים בימי משה היו על דעת אנשי אינדיא'ה (הודו) שהם יותר מחצי עולם, וכולם הם בני חם ואינם אוכלים בשר עד היום, גם דם וחלב ודג וביצים וכל היוצא מן החי, לא אוכלים, והם מתעבים מי שאוכל אותם, ומואסים רועי צאן, וכן כתוב (בראשית מו, לד), כי תועבת מצרים כל רועי צאן, ועד היום לא יניחו אדם שיאכל בשר בארצם, ואם אחד מהם יבא בארץ נכריה יברח מכל מקום שבו אוכלים בשר, ולא יאכל כל אשר יגע בו, וכליהם טמאים בעיניו, וכן כתוב (שם מג, לב), כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם. ויוסף כשהיה בבית פוטיפר, המשילו על הכל מלבד הלחם אשר הוא אוכל, ואין לשאול למה היה להם מקנה, שגם לאנשי אינדיא'ה יש מקנה, שהסוסים והחמורים והגמלים למשא ולרכוב, ובקר לחרוש, והצאן לצמר, עכ"ד.

ועפ"י דבריו ז"ל יש לומר שאמר משה לפרעה "תועבת מצרים" ואין הכונה לאלוהיהם, אלא למה שהם מתעבים את הבשר, ואיך נזבח וגם נאכל, והם מתעבים דבר זה. וכן פירש רשב"ם ז"ל, וז"ל, "כי תועבת מצרים", צאן דבר מאוס היה בארץ מצרים. עכ"ל.

ועל כל פנים, הרואה בעיניו יביט, איך הקב"ה משפיל רשעים עדי ארץ, שפרעה התחיל בגאוה ובוז, ועתה הוא נושא ונותן, ומבטיח לשלחם, רק השאלה היכן יזבחו, וקשה מזו היא השפלתו, שנכנע בעול המכות, ומתחנן שיעתירו בעדו אל ה', שאותו היה מכחיש מתחילה, ועתה הריהו מתחנן על נפשו ועל עמו, ושוב מתחזק וחוזר חלילה, ובמו ידיו מזמין את המכה הבאה עליו ועל עמו, ובפועל הוא משרת את עם ישראל, שבמעשיו הוא מספק את כל הדרוש כדי שבני ישראל יראו וילמדו, והאמונה, בה' תשתרש בנפשם לקנין נצחי, וידעו הם ובניהם עד העולם שהקב"ה היושב בגובהי מרומים, מביט ומנהיג על כל דבר ודבר גם הקטן והאפסי ביותר, וכמו שאנו אומרים בכל יום, לפני תפלת העמידה, ברום עולם מושבך, ומשפטך וצדקתך עד אפסי ארץ.