הרב עמאר - ושמתי פדת בין עמי ובין עמך

וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה. (ח, יט)

רבינו בחיי ז"ל כתב, ותמצא מלת "פדת" חסר וא"ו, מפני שגאולת מצרים גאולה שאחריה שעבוד, אבל הגאולה העתידה אין שעבוד אחריה כי אם תשועת עולמים, ועל כן תמצא בגאולה העתידה פדות בוא"ו, הוא שכתוב (תהלים קיא, ט) פדות שלח לעמו. עכ"ל.

ובספר קרית ארבע (למהר"א קליין ז"ל פרשת בראשית) כתב בשם הרה"צ מזידיטשוב ז"ל, שבאות ו' רמוזים קוב"ה ואורייתא וישראל, כי וא"ו במילוי א' עולה בגימטריא שלוש עשרה כמספר אח"ד, לרמוז ליחידו של עולם. וי"ו במילוי יו"ד עולה בגימט' כ"ב, ורומז לתורה היינו, כ"ב אתוון דאורייתא. וכשהוא כתוב ו"ו עולה בגימטריא י"ב שבטי יה עדות לישראל, ובזה פירש מה שכתב האר"י החי זיע"א בשירו הנפלא "אזמר בשבחין" בווי"ן תתקטר, היינו שע"י הווי"ן מתקשרים עם השכינה הקדושה. וכתב הרב קרית ארבע שלכן מצינו באות ו' שקורין אותה ו' החיבור (וראה זוהר ח"ב קכז, א), שרומזת לחיבור הזה דקוב"ה ואורייתא וישראל דחדא נינהו (ראה זוהר ח"ג עג, א), ע"ש. ובגאולת מצרים לא היה חיבור שלם עם השם יתברך, וע"כ חסר האות וא'ו בתיבת "פדת", אבל למחר יהיה האות הזה, בגאולה העתידה יהיה האות הזה, הוא האות וא'ו, ותהיה פדות שלֵמה ונצחית. עכ"ד. ודפח"ח. ומרן החיד"א ז"ל בדבש לפי (מע' ו' אות א') כתב וז"ל, אות ו' מורה חיים, וזה שאמרו רז"ל (ב"ר נח, ז), דעפרון חיסר הכתוב (בראשית כג, טז) אות ו', וכתב "עפרן", ויש להבין מה צער מרגיש עפרון אם כתוב עפרן. אמנם הכונה דניטל ו' בחינת חיים ונתמעטו חייו רח"ל, וכמו שכתבתי במקום אחר בס"ד, עכ"ל. וידוע שהתורה היא חיים, כדתנן באבות (ו, ז), גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה, בעולם הזה ובעולם הבא. והיא היא (וראה מש"כ בברכת אליהו חיי שרה מאמר ג).

ובודאי שסיבת חיסרון החיבור הזה בגאולת מצרים, הוא משום שעדיין לא ניתנה תורה לישראל, שהיא המקשרת ומחברת את ישראל עם אבינו שבשמים, וע"כ גם הגאולה לא היתה שלימה. וידוע שהתורה היא בחינת וא'ו וכמ"ש בזוהר בכמה מקומות (ח"ב קיט, ב ותיקו"ז פב, ב). ובליקוטי מוהר"ן (תורה א' דף א' ע"ב טור א'), הביא דברי רבותינו (ב"ב יד, א) שהלוחות ארכן וא'ו ורוחבן וא'ו, וזהו בחינת אלוותא דחקיק בה אהיה אשר אהיה (ראה ב"ב עג, א), היינו שמות בחינת התורה שהוא בחינת וא'ו, והוא'ו הוא צורת מקל והיא כולה שמותיו של הקב"ה. עכ"ל. ובאמת עשרות פעמים נאמר בזוהר הקדוש, שהאות וא'ו היא בחינת התורה.

והנה הרב אור החיים הקדוש זיע"א כתב במקומות רבים, שהגאולה האחרונה תלויה במצות לימוד תורה, וכמ"ש בתחילת פרשת תצוה (שמות כז, כ), וז"ל, ובדרך רמז יתבאר הכתוב על דרך מאמר הובא בספר זוהר חדש (ח, א), כי ארבע גלויות של ישראל כל אחת מהם נגאלו בזכות אחד, גלות הראשון נגאלו בזכות אברהם אבינו ע"ה וכו', והרביעית תלויה בזכות משה, ולזה נתארך הגלות כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצוות, "אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה". וזהו שרמז הכתוב באומרו ואתה תצוה את בני ישראל (שמות כז, כ), כי הוא (משה) ימלוך עלינו לעתיד, ותנאי הוא הדבר שיעסקו ישראל בתורה. וכו' עכ"ל.

ועיין עוד במ"ש בפרשת ויחי על הפסוק (בראשית מט, יא), כבס ביין לבושו. וז"ל, יתבאר ע"ד אמרם ז"ל, כי גלות ד' שבו יגלה הגואל העצום, צריך שתהיה ביד ישראל מצות עסק התורה, וזולת זה יתעכב מבוא. וע"ש בדבריו הנפלאים.

הכלל העולה שהגאולה תלויה בעסק התורה, ועל כן בגאולת מצרים שעדיין לא ניתנה תורה, היתה הגאולה חסרה, וע"כ נכתב "פדת" חסר וא'ו שהיא הרומזת לתורה, כי עדיין לא קיבלו ישראל את התורה, אבל בגאולה העתידה כתיב (תהלים קיא, ט), "פדות שלח לעמו ציוה לעולם בריתו". "פדות" מלאה, כי תבא ע"י עסק התורה המחברת את ישראל עם אביהם שבשמים, והאות וא'ו משלים את הגאולה.

ופירשתי בזה מאמר רז"ל שהובא ברש"י (ויקרא כו, מב), על הפסוק וזכרתי את בריתי יעקוב, וז"ל, "יעקוב" בחמשה מקומות נכתב מלא, ואליהו חסר בחמשה מקומות, יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון, עד שיבוא ויבשר גאולת בניו. עכ"ל. וכמו שנאמר (מלאכי ג, כג), הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא.

אלא שצריכים להבין למה בחר יעקב לקחת האות וא'ו, ולא האות ה'א, או יו'ד, שכולם משמות הוי'ה ב"ה ונמצאים באליהו. ומלשון רש"י נראה, דעיקר כונתו של יעקב לקחת לו אות לערבון ולא קפיד על וא'ו דוקא. אמנם לפי האמור לעיל עולה הדבר יפה, דיעקב אבינו ע"ה בחר באות וא'ו דוקא כנגד האות וא'ו החסרה מפדות עם ישראל, והוא לקח לו וא'ו תחת וא'ו, וכשיבשר אליהו לישראל את גאולתם ותשוב הוא'ו למקומה להשלים הגאולה, אז ישיב לו יעקב ג"כ הוא'ו שלו ויהיה שמו שלם. וחכם אחד הוסיף בזה, דהואיל והאות וא"ו היא בחינת תפארת, ע"כ נתעסק בזה יעקב שגם הוא בחינת תפארת, תתן אמת ליעקב. וכשאמרתי דברים אלו בישיבה הקדושה תורה והוראה בתל אביב ת"ו, אמר לי אחד התלמידים כהר"ד עטייא נר"ו, שחישב ומצא שהאות וא'ו בשלשת המילויים הנ"ל, כפול חמשה (כנגד ה' ווי'ן שלקח יעקב מאליהו) עולה בגימטריא רל"ה כמספר "יעקב אליהו" עם הכולל, וש"י. (ואולי זה רומז לד' שמות ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, העולים רל"ב, עם ב' השמות דאליהו ויעקב והכולל עולה רל"ה).

עוד יתבאר בזה היטב, מה שנהגו בכתיבת הספר תורה להתחיל בראש כל עמוד באות וא'ו, וקורין לזה "ווי העמודים", מלבד העמודים שסימנם בי"ה שמ"ו. והובא בהג"ה לש"ע יו"ד (סימן רע"ג סעיף ו) אלא שכתב הוא ז"ל שאין לדקדק בזה כ"כ ע"ש. ועיין בש"ך ס"ק ה' שם. ומרן החיד"א בברכ"י כתב, שכן נהוג עלמא עד היום לכתוב "ווי העמודים", והוא מילתא דתמיהא לן, מאחר שהגהות מיימוני והמרדכי צווחי ע"ז מדוע לא נתבטל דבר זה, ועינינו הרואות בוזי כסף על ס"ת כזה, ורבים שת'ו וויה'ם כסף. ועתה ראיתי בספר מקום שמואל בחידושיו ליו"ד בדין זה, שכתב שמצא בציוני, שהוא סוד גדול לכתוב ווי העמודים, ואין לבטל המנהג, ע"ש. וזהו שאמרו הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם, ומנהגם של ישראל תורה הוא, ואצל עין רוגל בפרק כתבי הקדש, יודע צדיק תור"ה מה תהא עליה וי"ו גם זאת ונקראת ספ'ר, עכ"ל. ובאמת נוהגים כן גם בימינו אלו, ומרן החיד"א לא גילה לנו מה הוא הסוד, ומה טעם הדבר, ומאי שנא אותם ה' עמודים שאינם מתחילים בוא'ו.

אמנם להאמור אתי שפיר דכל העמודים פותחים בוא'ו הרומזת לתורה, מלבד החמשה הנ"ל, שהם כנגד החמשה ווי'ן שלקח יעקב מאליהו ז"ל. [וראיתי בספר יד אליהו (סלאטקי עמ' ק"ו) שהביא מעץ חיים (שער י"ג פ"ה) שווי העמודים הם "נצח הוד", ובפ"ו שם כתב, כי "נצח הוד" הם סוד ווי'ן היוצאים מתפארת וא'ו גדולה, עכ"ל. וע"ש עוד מעניני הווי'ן].

עוד יובן בזה מה שאמר הכתוב (בראשית כז, כב) הקל קול יעקב, שהקול הראשון חסר וא"ו, וידועים דברי הגר"א (הובאו בספר דברי אליהו פרשת תולדות בשם ספר קול רינה), שאמר, שבא לרמז שאם נעשה קול יעקב קל ח"ו, אז הידיים ידי עשו, אבל כשקול יעקב מלא וא'ו שהוא חזק, קול ה' שובר ארזים וידי עשו רפות וכלות. וכל זה תלוי באות וא'ו שכאמור רומזת לתורה דכשקול התורה חזק אז הקול יעקב מלא וא'ו. אבל חסרון הוא'ו מורה על רפיון וקרירות בתורה ח"ו, וכשנחזק הקול יעקב כראוי, הקב"ה ישלים את פדותנו וגאולת נפשנו, להיותה מלאה וא'ו, ונסו יגון ואנחה.

עוד יתבאר בזה דברי רבותינו ז"ל שברש"י בפרשת יתרו (שמות יח, א) שכתב שהיו לו שבע שמות ליתרו, ונקרא שמו "יתר" על שם שיתר פרשה אחת בתורה, "יתרו" לכשנתגייר וקיים המצוות הוסיפו לו אות אחת על שמו, ע"כ. וצריך להבין למה הוסיפו לו וא'ו, ולא יו'ד, או ה'א. ולפי מה שנתבאר הוא פשוט, דכשנתגייר וקיבל עליו עול תורה ומצוות, הוסיפו לו האות וא'ו דייקא הרומזת לתורה ומורה על החיבור עם הקב"ה. וכאמור היא וא'ו החיבור.

וגם בפרשת בשלח (שמות יד, כט) נאמר והמים להם חמה מימינם ומשמאלם. ואמרו רבותינו ע"ה (ראה מכילתא בשלח פ"ו ובילקו"ש שמות רמז ל"ח) "חמה" כתיב חסר, שהקב"ה נתמלא חמה עליהם, וכמ"ש בבעל הטורים, ע"ש. הרי חסרון הוא'ו מורה הוא על חמה ח"ו, אבל כשמתחברים בתורה שזה רמוז באות וא'ו, אזי המים (שגם הם רומזים לתורה) נעשו "חומה" ומגן מכל צרה וצוקה, מימינם ומשמאלם. ושוב ראינו כוחה של הוא'ו.

והנה בפסוק ואלה המשפטים (שמות כא, א), כתב רש"י ז"ל, כל מקום שנאמר "אלה" פסל את הראשונים, "ואלה" מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. עכ"ל. ועיין באבן עזרא שכתב הקדמה קטנה לפרשת משפטים, וז"ל, אשר נותן לב לפשטים, גם בכללים גם בפרטים, אז יתבונן למה נכתב, וי'ו עם אלה המשפטים. ע"כ.

ולפי מה שכתבתי אתי שפיר, שהוא'ו מורה על המשכיות התורה, ומלמדת כי זה מוסיף על הראשונים, הולך ואור עד נכון היום. אבל חסרון הוא'ו מורה על היפרדות מהתורה, וזהו פוסל את הראשונות. ועל כן כתבה תורה, "ואלה המשפטים", שגם הם ניתנו בסיני כמו הראשונות. ואולי משום כך נאמר (בראשית כה, יט), ואלה תולדות יצחק וגו', שמוסיף על הראשונים אברהם ושרה, אבל בנח נאמר (בראשית ו, ט), אלה תולדות נח. שגם זה לא מקושר לראשונים, שהיו מכעיסים ובאים עד שבא נח וכו' (וראה שמו"ר ב, א).

ומענין לענין באותו ענין נזכיר מה שאמר יוסף לאחיו, והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים (בראשית מה, יג), ושאלו המפרשים וכי זו היא המעלה הגדולה שרוצה לספר לאביו אותו לא ראה כ"ב שנים, שיש לו כבוד במצרים. ואמר לי הגר"י משורר (נר"ו) ז"ל, שהרב היכל הברכה פירש דמיירי בכבוד תורה שהוא כבוד אמיתי, שבא לרמוז לאביו שהוא עדיין לומד תורה ומקיים מצוותיה, כדי להניח את דעת אביו, והוכיח את זה ממ"ש "כבודי" מלא וא'ו, וזאת על פי מה שכתב הגר"א ז"ל, שכל מקום שמדבר על כבוד של תורה, כתוב כבוד מלא וא'ו, כמו כבוד חכמים ינחלו (משלי ג, לה), אבל בכבוד של העוה"ז שהוא כבוד מדומה כתיב חסר, כמו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה (בראשית לא, א). עינינו הרואות שכל עניני התורה ודבקות באל רמוזים באות וא'ו, עד שהעדרה מורה על העדר התורה, ומוכיח שמדובר בעניני העוה"ז והבליו המדומים.

ובהיותי בזה פירשתי מה שאמרו חז"ל (עירובין יג, ב), הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח הימנו. דהכי קאמרו, הרודף אחר הכבוד המדומה, הכבוד האמיתי בורח ממנו, שהכבוד האמיתי בא ממלך הכבוד שחותמו אמת, ודובר שקרים לא יכון לנגד עיניו, אבל הבורח מהכבוד המדומה ומחפש את דרך האמת, הכבוד האמיתי רודף אחריו, ויבא טוב ויקבל טוב מטוב לטוב.

ולכך כשיש וא'ו תוך מילת "כבוד" והיא מלאה, הוא סימן שיש תורה, ויש חיבור עם הקב"ה. וע"כ גם בגאולת ישראל שהיא תלויה בזכותה של תורה צריך להיות בה וא'ו, וזהו "פדות" שלח לעמו שהיא הגאולה האחרונה, ואז ציוה לעולם בריתו, שאין אחריה שום גלות ח"ו, אלא ישראל נושע בה' תשועת עולמים בב"א.

ומרן החיד"א ז"ל בדבש לפי (מערכת ו' אות ו') כתב וז"ל, ארז"ל שלעתיד לבא יעקב יקח ו' מעשו וישאר "עש", ובתחלה לקח י' מעשיו, כי היה שמו "עשיו" ולקח י' בראש שמו יעקב, ולעתיד לבא יקח ו' ויהיה מלא "יעקוב" ואחיו, ע"ש, עכ"ל. ונמצא שגם אחר שיחזיר יעקב את האות ו' לאליהו ז"ל בבא יום ה' הגדול, מ"מ ישאר "יעקוב" מלא כי יקח האות ו' מעשו.

עוד ראיתי בספר מאור ושמש בתחילת פרשת תולדות על הפסוק ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו (בראשית כה, כו), שכתב (באותו הדיבור) וזהו פירוש הפסוק וידו אוחזת וכו', רוצה לומר, היו'ד (יו'ד ה"א יו'ד) אוחזת בעקב עשיו, "בעקב" עולה ב"פ אלהים פשוטים, והיו"ד רחמים למתקם, ויהיו הדינים מתמתקים ונכנעים לפני הקדושה ויהיה ירידה לעשיו וכת דיליה, ותיבת "עקב" נעשה "יעקב", שהוא מרכבה למדת רחמים, ועם הוי'ו של "וידו" יהיה יעקב מלא רחמים גמורים, כי הוי'ו רומזת להתפשטות החסדים ממקור הרחמים, ואותם נטל יעקב למשכון מאליהו שיבא ויבשר גאולת בניו במהרה אמן, עכ"ד.

אני טרם אכלה לדבר אזכיר כאן מה ששמעתי מפי הגה"צ הרי"ח הטוב ינון שמו לעד הוא האדם הגדול בענקים ח"ק צדיק יסוד עולם, נפלא במדותיו הזכות והטהורות, אשר תפלותיו לא שבו ריקם הגאון רבינו ינון חורי זללה"ה. שפירש מה שאומרים בתפילה בברכת ראה נא בעוניינו, וגאלנו גאולה שלמה למען שמך. וכתוב בסידורים בשם רבינו האר"י ע"ה, שצריך לכוין כאן בשם הוי'ה במילוי אלפי"ן העולה מ"ה, ופירש ד"גאולה שלמה", היינו גאולה של מ"ה. שהיא תלויה בהוי"ה דאלפי'ן שעולה מ"ה. וגם תיבת "גאולה" מלאה וא'ו עולה מ"ה, אבל "גאלה" בלי וא'ו עולה ט"ל. עכ"ד (וראה מש"כ בברכת אליהו פרשת תולדות מאמר יג). נמצא דלא רק בפדות צריך וא"ו, אלא גם בגאולה, כי עיקר הגאולה היא הבחינה הרוחנית להשיג דבקות בהקב"ה, והיינו ע"י התורה הקדושה, וזה רמוז באות וא"ו וכמ"ש לעיל.

ובזה נוכל לבאר מ"ש בסוף פתיחת אליהו זכור לטוב, וז"ל, קול דודי דופק לגבאי בארבע אתוון דיליה, וימא בהון פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי, דהא תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך שראשי נמלא טל, מאי נמלא טל, אלא אמר קוב"ה אנת חשבת דמיומא דאתחרב בי מקדשא, דעאלנא בביתא דילי ועאלנא ביישובא דילי, לאו הכי, דלא עאלנא כל זמנא דאנת בגלותא, הרי לך סימנא שראשי נמלא טל, ה"א שכינתא בגלותא, שלימו דילה וחיים דילה איהו ט"ל, ודא איהו יו'ד ה'א וא'ו, וה'א איהי שכינתא דלא מחושבן ט"ל, אלא אות יו'ד ה'א וא'ו, דסליקו אתוון לחושבן ט"ל וכו', ע"כ. וע"ש בפירוש יין הרקח להמקובל האלקי רבי יהודה פתאיה ז"ל שכתב דמ"ש "שראשי נמלא טל", פירוש "ראשי", שהם בחינת החב"ד נמלא ט"ל, ר"ל נתמלאו אותיותיהם והיו ט"ל, ומ"ש ה"א שכינתא בגלותא, פירוש ה"א אחרונה של שם הוי'ה, היא רמז לשכינה שהיא בגלותא, אמנם שלימו דילה, שתשתלם בשם הוי'ה, וחיים דילה איהו ט"ל הנז', שהוא יו"ד ה"א וא"ו. (שעולים בגימטריא ט"ל.) עכ"ל. יע"ש.

נמצא שכל זמן שישראל בגלות, גם השכינה בגלות, בבחינת עמו אנכי בצרה (תהלים צא, טו), וזהו אומרו אנת חשבת דמיומא דאתחרב בי מקדשא דעאלנא וכו', לאו הכי דלא עאלנא כל זמן דאנת בגלותא וכו', ורק יו"ד ה"א וא"ו, שעולים בגימטריא ט"ל, הם לבד עלו למקומם, אבל ה"א אחרונה דשם מ"ה, שהיא בחינת השכינה, נשארה בחוץ, כלומר בגלות, ועדיין אין השם שלם כראוי, והנה ט"ל הוא חשבון "גאלה" חסר וא"ו, דעדיין לא הושלמה הגאולה, וע"כ גם ההוי'ה דמ"ה לא הושלמה, שאין בה אלא שלש אותיות ראשונות העולים ט"ל, ואנו מתפללים לה' שימהר לגאלנו "גאולה" שלמה ומלאה וא"ו, שבזה עולה לחשבון מ"ה, ובזה יושלם שם הוי'ה דאלפי'ן שחשבונו מ"ה. שהוא יו'ד ה'א וא'ו ה'א. ועל כן כשאומרים וגאלנו גאולה שלמה, מכוונים בהוי'ה דמ"ה, וכמ"ש בסידורים. שהוי"ה זו כשהיא שלמה עולה מ"ה כמו גאולה שלמה שהיא מלאה וא"ו. ולעת עתה חסרה וא'ו, וה'א אחרונה דשם מ"ה הנז' שהיא השכינה עולה בגימ' ו' והיא אותה וא'ו החסרה גם ב"פדת" וכנ"ל.

וגם מ"ש האור החיים הקדוש בפרשת ויחי הנ"ל, דמשה הוא הגואל, גם זה מבואר בדברי פתיחת אליהו שם, דאמר ליה, קום רעיא מהימנא דהא עלך איתמר קול דודי דופק בארבע אתוון דיליה. וכתב שם ביין הרקח, דכיון שמשה הוא בחינת תפארת, ות"ת כולל ארבע אותיות הוי'ה, לזה אמר, בארבע אתוון דיליה, שהם ד' אותיות הוי'ה וכמבואר בתיקונים (תיקון ס"ט דף ק"ה ע"א) וז"ל, ארבעה אינון אחותי רעיתי יונתי תמתי (שה"ש ו, ט), לקבל הוי'ה, יעו"ש. וקאמר כי "תמתי" מלשון תם עונך בת ציון (איכה ד, כב), שמבשר אותה שלא תוסיף לדאבה עוד, כמ"ש לא יוסף להגלותך, עכ"ל.

הנה מבואר שהגואל הוא משה רבינו רעיא מהימנא, והגאולה תהיה בהשלמת ד' אותיות הוי'ה ב"ה, ע"י ה"א אחרונה שהיתה עדיין בגלות, אז תושלם גאולת עולם, ותיבת תמתי שהיא נגד ה"א אחרונה פירושה, תם עונך בת ציון לא יוסף להגלותך, כי בזה תושלם הגאולה לעולם. יראו עינינו וישמח ליבנו ותגל נפשנו בישועתך מלכנו במהרה בימינו אמן.

עוד יש להוסיף ולבאר בעה"ו, בביאור עניני הגאולה השלמה, ומה היא השלמתה. דידוע דהשלמת הגאולה תלויה בהשלמת שם הוי'ה ב"ה, כדכתיב (שמות יז, טז), כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור. ואמרו חז"ל (תנחומא תצא פי"א ובמדרש תהלים מזמור ט' ובילקו"ש שם וראה פסיקתא דר"כ ג, טז ועי' תוס' ברכות ג, א ד"ה היה לך), נשבע הקב"ה שאין השם שלם ואין הכסא שלם, עד שימחה שמו של עמלק, דבכסא חסר א', ובשם חסר ו'-ה' כדי להשלים שם הוי"ה ברוך הוא.

ולהלן (פרק י"ז, ט"ז) כתבתי מה שקשה בפסוק זה. ושם פירשתי ע"פ דברי האר"י זלה"ה, דעצם קיומו של עמלק הוא מורה, על ניצוצות של קדושה שנפלו והם בשבי של סטרא אחרא, שמזה הם מתקיימים, וזה מראה שאין השם והכסא שלמים, דהשלמתם היא בהשבת אותם נצוצות למקורם, וכשישובו הניצוצות למקורם אין עוד קיום לעמלק. ועל כן עצם העובדא שעמלק קיים, זה מלמד שהשם לא שלם והכסא אינו שלם. עוד כתבתי שם שהשלמת ו'-ה' דהוי'ה תלויה במלחמה ותיגרא דוקא, דכתיב מלחמה לה' וגו'. יעו"ש ועי' מש"כ בפרשת חיי שרה מאמר ז'.

ויעקב אבינו ע"ה שרוצה לגלות הקץ, נאמר בו, ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף וכו'. ואפשר לפרש בזה, ביקש לישב בשֶל - ו"ה, כלומר לישב ולהשלים אותיות ו"ה, כדי להשלים השם הוי"ה ב"ה, ולהביא מנוחה לבניו. ולכן קפץ עליו רוגזו ושטנו של יוסף. ואולי רומז למשיח בן יוסף שרוגזו וכאביו קפצו עליו, שעל זה אנו מתפללים בכל יום בבונה ירושלים, שיחיה ולא יהרג ע"י ארמילוס רשיעא (ראה שעה"כ דרושי העמידה דרוש ו ובפע"ח שער העמידה פי"ט). ואפשר שמלחמה זו היא שתביא להשלמת שם הוי'ה ב"ה. וקץ זה ביקש לגלות ונסתם כל חזון. וקפץ עליו רוגזו של יוסף, כלומר שנרמז ליעקב שמשיח בן יוסף עדיין לא בא, ואיך אתה מבקש להביא כבר את משיח בן דוד.

ואל תתמה על הדבר דרק יעקב אבינו מתעסק בזה, ולא שאר האבות, דכל אחד לפי בחינתו, ועל יעקב אבינו ע"ה נאמר (בראשית לב, כד), ויאבק איש עמו עד עלות השחר, ואמרו חז"ל (ב"ר עז, ג ותנחומא וישלח פ"ח), זה הוא שרו של עשו, הממונה על סט"א. ומאבק זה נמשך עד שיבקע שחר הגאולה, כמאמר הנביא (ישעיה נח, ח), אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח. וזה מלמד שמאבק זה דידיה הוא ועליה רמיא.

וכן עולה ממאמר חז"ל שהובא ברש"י פרשת בחוקותי, על הפסוק, וזכרתי את בריתי יעקוב, שחמש פעמים נכתב יעקוב מלא וא'ו, וכנגדם חמש פעמים כתיב אליה חסר וא'ו, כי יעקוב אבינו ע"ה לקח האות וא'ו מאליהו הנביא ז"ל, ומחזיק בה עד שיבא אליהו לבשר הגאולה וכנ"ל באורך. ומזה מבואר ג"כ שיעקב אבינו ע"ה הוא המטפל בענין הגאולה. וכתבתי שם שהוא'ו שלקח מאליהו היא כנגד האות ו' החסר "בפדות" של עם ישראל, דכתיב ושמתי פדת בין עמי ובין עמך (חסר ו'), וכנ"ל. וכשאליהו ישיב האות ו' של פדות למקומה, ישיב לו יעקוב אבינו את הוא'ו שלו, וא'ו תחת וא'ו. וזהו שהמשיך הפסוק ואמר, למחר (לגאולה של מחר) יהיה האות הזה, שהאות וא'ו החסר בפדות דיציאת מצרים, יהיה האות הזה בפדות דלמחר, וכמו שנאמר לעתיד (תהלים קיא, ט), פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו. ואז "פדות" מלא וי"ו.

והנה האות ו' היא רומזת לתורה וכמו שכבר כתבתי לעיל. ועוד יש לומר, דיעקב הוא בחינת ו' תפארת, שהוא בחינת תוה"ק, תורת "אמת" וחיי עולם. (יעקב אמת, וחי לעולם שלא מת.) וע"כ הוא המתעסק בזה, שזו היא בחינתו ועליה דידיה רמיא.

וכבר כתבתי לעיל בשם רבינו חיים ן' עטאר זיע"א באוה"ח הקדוש, שהגאולה האחרונה תלויה בלמוד התורה, שמשה הוא הגואל, ואין משה חפץ לגאול עם בטלנים מתורה. עוד כתב דבר נורא, שאפילו יגיע העת, אם לא יהיה לימוד תורה, תדחה הגאולה עד שילמדו תורה. ואכמ"ל, ועוד כתב גבי יציאת מצרים שהיתה גאולה זמנית מפני שהיתה קודם מתן תורה, אפילו הכי לא היה אפשר ליגאל ואפילו זמנית בלא תורה כלל, וע"כ נתן להם הקב"ה פרשת קרבן הפסח, קודם מכת בכורות, ללמוד אותה שעל ידה ינצלו. והנה תמיד חשבנו שבזכות דם הקרבן יצאנו, אך הוא ז"ל חידש דבזכות תורת הקרבן, שמשה רבינו אסף כל ישראל והיה מלמדם דיני שחיטה והזאה וכו', ואמר להם, וככה תאכלו אותו וגו' (שמות יב, יא). ובכוח התורה הזאת היתה הגאולה הזמנית. ויעקב שהוא בחינת תורה מטפל בגאולה שהיא תלויה בתורה.

ונלע"ד דיותר שייך לגאולה תורה שלומדים בארץ ישראל, אשר עיני ה' אלהיך בה (דברים יא, יב), ובה תלוי השלמת תיקון השם והכסא, שהוא תיקון כל העולמות, וכמו שדרשו דורשי רשומות על הפסוק, כי בחר ה' בציון אוה למושב לו (תהלים קלב, יג), שהמלה "אוה", יש בה א' של כסא וגם ו'-ה' של הוי'ה ב"ה, ומשלים הכל. וחשבתי בס"ד להוסיף שזה רמוז עוד בפירוט, כי בחר ה', היינו שבחר להשלמת שם השם, בציון אוה וגו', שיש פה השלמתו, ובאותה תיבה גופה יש גם השלמת הכסא והיינו, אוה למושב לו, הוא הכסא. ומה גם אם עוסקים בארה"ק במצוות התלויות בארץ, בודאי שזה ישפיע מאד להשלמת השם והכסא גם יחד. וזהו דבר בעתו ובמקומו.

ואחר אשר הודיענו ה' כל זאת, יתעלה ויתהדר כבוד מלכותו לעד. אוסיף לכתוב מה ששמעתי באומרים לי, כי הענין הזה נרמז בבירור בנוסח התפלה באמת ויציב וכו', דאומרים, הוא קיים וכו'. דתיבת "הוא" יש בה השלמת השם והכסא כמו תיבת "אוה" הנ"ל, והיא היא. וזה אומרו, הוא קיים, ושמו קיים, שמשלימים שם הוי'ה ב"ה, וכסאו נכון, שגם הכסא הושלם, ואחר ששתיהם הושלמו, ומלכותו ואמונתו לעד קיימת. כי מאז אין שום הפסק עוד וגאולת עולם תהיה לנו.

ועתה עלה בדעתי לשאול, למה מקדימים לפני זה ואומרים, אמת א-לקי עולם מלכנו, צור יעקב מגן ישענו, ואח"כ אומרים לדור ודור הוא קיים וכו'. ועוד למה כל זה נאמר רק אחר ט"ו ווי'ן דאמת ויציב ונכון וכו'.

ולפי כל האמור נלע"ד, דהט"ו ווי"ן הם מחולקים לשלשה, חמשה ווי"ן שנחסרו מאליהו, שחמש פעמים כתוב אליה חסר וא"ו. וחמשה ווי"ן כנגד ה' פעמים שכתוב "יעקוב" מלא, שהוא"ו ביעקב יתירה, וכל יתר כחסר דמי. ועוד חמשה ווי"ן כנגד "ווי העמודים", נגד חמשה עמודים שבספר תורה, שחסרים וי"ו, שכל עמודי הספר תורה מתחילים באות וא'ו. חוץ מחמשה עמודים שסימנם בי"ה שמ"ו וכנ"ל. וכנגד החמשה ווי'ן החסרים בראשי עמודי הס"ת, אנו אומרים עוד חמשה ווי"ן באמת ויציב, ובכללות כולם הם חמשה עשר ווי'ן, שבהם תלויה פדותנו וגאולתנו השלמה בב"א.

ואח"ז אומרים אמת אלהי עולם מלכנו, צור יעקב מגן ישענו. דהגאולה בידי אלהי עולם לבדו, והמתעסק בזה מאז הוא יעקב אבינו ע"ה, וע"כ הזכירוהו כאן, וקבעו לו תואר של "מגן ישענו", שהוא הנאבק וגם מגן על ישועתנו. ואז אומרים לדור ודור הוא קיים, ואפשר שזה נגד מלחמה לה' בעמלק מדור דור, על כן הזכיר גם כאן לדור ודור. וכבר כתבתי שהשלמת השם והכסא תלויה במלחמה זו. וע"כ רמזוה כאן בתיבות "לדור ודור". ואח"כ אמר "הוא" קיים, שבו יש השלמת השם והכסא יחד.

ואל ה' ויאר לנו באורו הגדול ואליו עינינו צופיות ומיחלות, כי לו משפט הגאולה להשלימה ולגלותה, ותראה ותגלה מלכותו עלינו לעיני כל חי לאמֹר, הן גאלתי אתכם אחרית כראשית, בישועה וברחמים, יראו עינינו וישמח לבנו, ותגל נפשנו בישועתך מלכנו, להציל נחלתך ועדתך, להושיעה ולהרגיעה, בשובה ונחת, את כל ונוכחת, כשמש זורחת, והיא פורחת, כל לב משמחת. שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה, יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם. במהרה בימינו אמן.