הרב עמאר - מדוע הניח הי"ת למכשפים לעשות דם וצפרדע בלהטוטיהם ולא מנע זאת מהם

וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. (ח, ג)

רבנו הראב"ע ז"ל כתב, "ויעשו החרטומים", במים מועטים, על כן ראה פרעה כי הפרש בין מעשה אהרן ובין מעשיהם, על כן קרא למשה, כי ראה שהחרטומים הוסיפו על המכה, ולא יכלו להסירה. עכ"ל.

והספורנו ז"ל כתב, "ויעלו הצפרדעים", אבל לא יכלו להוליד אחרים, כי אין לאל ידם להמציא בריה מתנועעת באמת. עכ"ל. וכונתם ז"ל לבאר, שפרעה ראה שיש הבדל בין מעשה ה' ברוך הוא, ובין הבלי המכשפים ההם. וגם במכת דם, כתב הראב"ע ז"ל, (לעיל ז, כב) ויש הפרש גדול בין מעשה אהרן למעשיהם, כי אהרן הפך כל היאור שהיה לפניו וכל מים שהיה בכל גבול מצרים שלא היה רואה אותם. ועוד, כי הפך מים שאינם עומדים רק רצים תמיד, ומים אחרים באים. ועוד, כי עמדה המכה שבעת ימים. והחרטומים לא הראו שהפכו רק מים מועטים עומדים בכלי, וזה היה רגע אחד עד ששב אל ביתו. עכ"ל. והספורנו שם כתב, שהפעל האלהי היה שינוי בטבע, שהפך המים לדם אמיתי, עד שמתו בו הדגים, ופעולת החרטומים היתה שינוי בדבר נפסד ואולי באחיזת עינים. ע"כ.

וצריכים להבין הענין הזה, אחר שהקב"ה שינה מעשה בראשית בכל מכה ומכה, כדי להראות שליטתו והשגחתו הפרטית על כל הכוחות שבעולם, ולהראות לנו שמלכותו בכל משלה, למה הניח רשעים אלו על מתכונתם, וברוב המכות נאמר ויעשו כן החרטומים וגו'. והוא ישתבח שמו, יכול להפר עצתם ולקלקל מחשבתם, ולהוציא לועם מפיהם, ולא תעשנה ידיהם תושיה כלל, ולא יהיה צורך לדקדק בהבדלים ובחילוקים שבין מעשיהם, ובין מעשה המקום ב"ה.

וי"ל שבכונה הניחם, כדי לנסות בהם את פרעה ואשר לו, שהרוצה לטעות יבא ויטעה, והרוצה למצוא האמת ומבקשה, ימצאנה באותם הבדלים וחילוקים שבין מעשיהם ובין האמת, וידע שאפס זולתו.

עוד יש לומר, שהקב"ה מלמדנו לשים לב להבדלים הדקים שבין אמת לשקר, ובין הטמא לטהור, וכמו שדרשו חז"ל (ספרא שמיני פי"ב) על הפסוק (ויקרא י, י) להבדיל בין הקודש ובין החול בין הטמא ובין הטהור, וכי צריך לומר בין פרה לחמור, והלא כבר הם מפורשים, א"כ למה נאמר ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור, בין טמאה לך לטהורה לך, בין שנשחט רובו של קנה לנשחט חציו, וכמה הוא בין רובו לחציו, מלוא שערה, ע"כ. וכן נמי בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא, וזה מחלק בין קדש לחול (ראה ברכות ב, ב ושבת לד, ב), וגם בזה החילוק שיש בין יד ה' ומעשיו, ובין הבליהם של החרטומים, הוא קטן למי שלא מתבונן בדברים, ועלול לחשוב שהכל ענין אחד.

אבל המתבונן היטב ומטיב לראות לעומקם של הדברים, ובוחן אותם בעין טובה, מיד הוא רואה את ההבדל שבין האמת ובין השקר. וזהו הנדרש מהאדם שבכל ענין וענין יעמיק ראות בעין בוחנת, הדק היטב, עד שיבין היכן האמת נמצאת, וכאשר ירגיל עצמו להעמיק ולבחון כדבעי, לא יטעה בראייתו, ויבדיל בין תכלת ובין קלא אילן, ולא יטעוהו ג"כ הני אינשי דלא מעלי, הבאים באיצטלא של ת"ח, והמה אנשי דמים ומרמה, והאמת רחוקה מהם כרחוק מזרח ממערב, אך למראית עין ברפיון עלול לטעות ויתהפך לו אויב לאוהב, או להיפך. וכן נמי ידע להבחין בין דעות כשרות ונכונות, לדעות נפסדות, הבאים מתוך תאוות וטומאות, ודבר זה הוא הכרחי ונחוץ לאדם מאד. ובארץ מצרים מקום לימודינו שרשי האמונה ועיקריה, אשר נטע ה' בליבנו והשרישה בנפשותינו, כבר לימדנו הי"ת לשים לב ולהביט נכוחה, להבחין בין הטוב האמיתי, ובין ההבל והדמיון.