הרב עמאר - על איזה מים הכה אהרן במכת דם. ויבואר מה שהכה משה על הצור

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים, וַיַּעֲשׂוּ כֵן משֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם, וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. (ז, יט-כא)

צריך להבין ענין זה איך אהרן יטה ידו על כל מימי מצרים, על נהרותם ועל יאוריהם ועל אגמיהם, ועל כל מקוה מימיהם. ואיך נעשה כן בפועל. ומה גם כי מאידך נאמר, ויך את המים אשר ביאור לעיני פרעה, משמע שהכה רק את מימי היאור, ולעיני פרעה הכה ולא לכל גודלו העצום של היאור, ועוד מצינו בסוף שנאמר, ויהי הדם בכל ארץ מצרים, ומשמע שגם בשאר הנהרות ומוצאי מים, הכל היה לדם. וצריכים ליישב המקראות על נכונם.

ורבינו אברהם ן' עזרא ז"ל כתב (פסוק י"ט), לפי דעתי הפשט, כי אהרן נטה ידו והכה היאור, ונטה ידו כנגד כל הרוחות בפאת מצרים, להפוך כל נהר בארץ מצרים, והטעם בכל מלכות מצרים, ומִלת "מימי מצרים" כלל, ובפרט "על נהרותם", ואינם היאור רק שיחור ונהרות אחרים בארץ מצרים, כי הדם היה בכל ארצם. (וע"ש שמבאר כל המלים הנזכרים בפסוק). עכ"ל.

ונמצא לדבריו ז"ל, שאהרן הכה רק ביאור לבדו, וכמו שדקדקתי מהפסוק, אלא שהוסיף אהרן ונטה ידו כנגד כל הרוחות, להפוך כל נהר לדם.

ועיין בדבריו ז"ל בפסוק כ', שכתב שהזכיר שהכה אהרן על היאור, ולא חשש להזכיר נטיית ידו על כל מימי מצרים. עכ"ל. וכונתו שבציווי נאמר, ונטה ידך על מימי מצרים, על נהרותם וגו'. ופירט את כולם אחת לאחת, אבל בביצוע לא נזכר אלא ויך את המים אשר ביאור.

וכתב שלא חשש להזכיר נטיית ידו על כל מימי מצרים, כלומר שזה מובן מאליו, וגם מבואר ממה שאמר בסוף, ויהי הדם בכל ארץ מצרים. ונמצא שבאמת אהרן הכה רק על מימי היאור לבדם, אך נטה ידו לכל הרוחות, עד שנהפכו כל הנהרות והאגמים וכל מקוה המים והבורות והמעינות, הכל היה דם. והרמב"ן ז"ל ציין לדברי הראב"ע בקיצור, ולא העיר דבר, כי ישרו דבריו ז"ל בעיניו.

ואוסיף להמתיק הדברים עפ"י דברי קדוש רבינו משה אלשיך ז"ל (בביאורו הנפלא לפרשת בשלח להלן יד, טו) על הפסוק (שם) ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו, וזכורני שהוא ז"ל דקדק שמשה לא הכה במטהו על הים, שכן אמר לו הי"ת, "הרם את מטך ונטה את ידך על הים", "ידך" ולא "מטך". ע"ש בדב"ק.

והנה גם כאן נאמר (פסוק י"ט) קח את מטך, ונטה ידך על מימי מצרים, וי"ל דבאמת הטיית ידו היא שהפכה את המים לדם, וכמו שהועילה הטיית ידו למי היאור אעפ"י שלא נגע בהם בידו, כן נמי הועילה לכל המים שבכל הנהרות והאגמים וכל מקוה המים, דהואיל ולא בהכאה תליא מילתא, ואפילו לא בנגיעה במים, ממילא אין הבדל בין אלו שלפניו לשאר מים הרחוקים. ודי בהטיית ידו לכל רוחות הארץ ההיא, ויהי הדם בכל ארץ מצרים.

ורק במי היאור אשר לעיני פרעה ולעיני עבדיו, הכה במטהו, ולא שהיה צריך את המטה ולא ההכאה כדי שיהפכו המים לדם, דבהטיית ידו לבד היה די, אלא שרצה להראות לפרעה במעמד כל שריו ועבדיו, שהוא מכה ורומס את אלהיהם, שהוא הבל וריק ואין בו מועיל, וזו מטרה נפרדת ולא קשורה כלל למכת דם, אלא בדבר אחד, שגם הדם מלמד על הכאת הנילוס שחשבוהו לאלהיהם, והוסיף והכה בו כדי להמחיש לפני פרעה במעמד שריו ועבדיו שהוא מכה ורומס אותו, וכדאי בזיון להם ולאלהיהם אך לא המכה היא שהפכה את מימי היאור לדם, אלא הטיית יד אהרן, ושאר נהרות ואגמים וכו', הקרובים והרחוקים יעידו על זה, שלא נגע בהם ולא הכה אותם, רק הטה ידו לאותם רוחות והיה דם בכל ארץ מצרים.

ואפשר עוד לומר בזה, שבכונה מכוונת הכה אהרן במטה אשר בידו ביאור, לעיני פרעה ולעיני עבדיו, משום שאם היה עושה רק בהטיית ידו היו אומרים שזה מעשה כשפים, אבל כשבאה המכה ע"י המטה לעיני פרעה ועבדיו, האמינו המצרים שמאת הי"ת באה זאת להם, כי הרי ראו בתחילה שמטה משה בלע לכל מטותם, והבינו שזה כוח עליון שאינו שייך לעניניהם, וע"כ הדגיש הי"ת למשה כבר בתחילת הדבור בזה לאמר (לעיל פסוק ט"ו) והמטה אשר "נהפך לנחש" תקח בידך. ולא אמר "מטה האלהים" כשאר הפסוקים, כי כאן רצה להדגיש לו שזה המטה ההוא, שכבר נודע שאינו ענין של כשפים. אבל בים סוף שהיה הנס לעיני ישראל לא היה צריך משה להכות במטה כלל, והיה די לו רק בנטית היד לבדה.

אך גם בזה עשו החרטומים כן בלטיהם, ויֶחֶזַק לב פרעה, וכתב רש"י ז"ל, לומר ע"י מכשפות אתם עושין כן (מנחות פה, א ורש"י שם). ולזה היו צריכים חזוק להחזיק בכפירתם, ע"כ נאמר ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם, כאשר דִבר ה'.

וצריכים לומר שהטיית היד יש לה השפעה, שכן ראינו גם בברכה נאמר בפרשת שמיני (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם. וכתב שם הראב"ע ז"ל, שקדמונינו העתיקו מכאן צורת נשיאות כפים. (סוטה לח, א). וכבר כתב רש"י ז"ל שם, "ויברכם", ברכת כהנים, יברכך יאר ישא. וע"ש בבעל הטורים שברכם ג' ברכות, יעו"ש.

והרמב"ן ז"ל שם הזכיר דברי רש"י ז"ל, "ויברכם", ברכת כהנים יברכך וכו'. ושוב כתב ואפשר שאהרן פרש כפיו השמים ובירך את העם, כאשר עשה שלמה, שנאמר (מלכים א' ח'-כב) ויעמוד שלמה לפני מזבח ה', ויפרוש כפיו השמים. ושם (פסוק נה) נאמר ויברך את כל קהל ישראל קול גדול לאמר, וכו'. עכ"ל.

וידוע מאמר הזהר הקדוש (ראה ח"ב סז, א), שלעולם לא ישא אדם ידיו בריקניא, דנשיאות כפים כלפי מעלה מורידה שפע אבל הני מילי כשנושא כפיו בברכה, אבל בריקניא עלול להביא עליו קללה רח"ל.

וכאן אנו רואים שבכל המכות יש בהם נטיית היד, וגם בישועות בקריעת ים סוף נאמר (שמות יד, טז), ונטה ידך על הים ובקעהו. ולעיני ישראל היה די בהטיית ידו על הים, אבל לעיני פרעה ועבדיו ציוה ה' שגם יכה במטה וכנ"ל. אבל לעולם הכל נעשה ע"י הטיית ידו, ואולי זה ג"כ הענין שה' הוציאנו ביד חזקה ובזרוע נטויה.

ואפשר שזו היתה דעתו של משה רבינו ע"ה בהכותו את הסלע, שאעפ"י שידע שיתן מימיו גם בלא מטה אלא ע"י ודברתם אל הסלע, ואפילו להטיית יד לא הוצרכו, אלא שכיון שראה משה שהם מתלוננים וראויים לתוכחה, אמר אכה בסלע כאשר ציוה ה' להכות ביאור לעיני פרעה ולעיני עבדיו. והקב"ה הקפיד עליו, משום שדימה בזה את בני ישראל לענין פרעה ועבדיו. והרי לא קרב זה אל זה כלל, שישראל מאמינים בני מאמינים הם, ולא היו זקוקים להכאה זו, וע"כ אמר לו ה' למשה (במדבר כ, יב), יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל. דקדק להזכיר לעיני בני ישראל, שאם זה היה לעיני הגוים, באמת היה ראוי להכות כמו שציוה אותו כאן.