הרב עמאר - קושי מכת דם

וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת וּבָאַשׁ הַיְאֹר וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר. (ז, יח)

משמעות המקרא הזה מלמדת, שמיתת הדגים היא שהבאישה את היאור. וצריכים להבין, הרי גם ללא מיתת הדגה לא יכלו המצרים לשתות ממימי היאור מאחר שהפכו לדם. שהרי מיתת הדגים היא פועל יוצא מהפיכת המים לדם, ואינם יכולים להתקיים עוד בדם, ומעת שנהפכו המים לדם אי אפשר לשתותם עוד, וא"כ למה תלה הכתוב את הימנעות השתיה מפני מיתת הדגים ולא מפי הדם.

ואולי ידבר הכתוב על מצב המצרים שיגיעו לצמאון קשה כל כך, עד שישתו גם דם, כדי לנסות לרוות צמאונם הנורא. ובא הכתוב באזהרה למצרים שלא יקילו ראשם במכה זו, לאמר כי במקרה הגרוע ביותר ישתו דמים ולא ימותו. לזה אמר משה לפרעה, שידע שמלבד הפיכת מימי היאור לדם, הן עוד רעה גוררת רעה, והיא שהדגה אשר ביאור תמות, וזה יגרור באשה וצחנה נוראה, שכן דג מת מסריח מהר מאד, וריחו קשה, וגם הדם יבאש מכוח הדגה המתה, והתוצאה היא, ונלאו מצרים לשתות וכו'. שבמצב זה לא יוכלו לשתות ממנו כלל וכלל, גם לא בשעת הדחק שבאה אליהם. ובפרט לפי מה שכתב שם רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל, (להלן פסוק כא), "ויבאש", שנים במסורה, "ויבאש היאר", "וירם תולעים ויבאש" (שמות טז, כ), מלמד שגם ביְאור גדלו תולעים שנבאש מהם. עכ"ל.