הרב עמאר - מדוע הזכירה התורה את מנין שני משה ואהרן בבואם לדבר לפני פרעה

וּמשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה. (ז, ז)

צ"ל למה הזכיר שנותיהם של משה ואהרן כאן, והוא ללא צורך לכאורה. וראיתי לרבינו עובדיה ספורנו ז"ל שהרגיש בזה וכתב, וז"ל, ועם כל זקנתם השכימו והזדרזו לרצון קונם, כי אמנם מי שהגיע לשמונים, גם בימים ההם כבר עבר ימי השיבה והגיע לגבורות, כמו שהעיד בתפלתו (רצונו לומר תפלה למשה שהוא בתהלים מזמור צ' פסוק י') ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו'. עכ"ל.

ועדיין קשה דכמה זקנים אפילו כאלו שאינם ת"ח משכימים לתפלתם, ובעוד ליל קמו להתחנן לפני האל ב"ה, וא"כ אין זו רק מעלתם של משה ואהרן, והאם לזה צריך לייחד פסוק בתורה.

וראיתי לרבינו הראב"ע ז"ל שכבר נרגש בזה, וכתב, הזכיר שנותיהם, ולא מצאנו בכל המקרא נביאים שהזכירם הכתוב שהתנבאו בזקנותם רק אלה, כי מעלתם גדולה מכל הנביאים, להם לבדם היה מדבר השם בעמוד ענן, וע"ש בהמשך דבריו. וצריך להבין עומק כונתו ז"ל בזה.

ואולי בא ללמד על גודל ההכנה ועומקה, שכן מעלת האדם והשגתו, נמדדת לפי גודל הכנתו אל הדבר, בבחינת (שמות טז, ה), והכינו את אשר יביאו, לזה מדגיש שההכנה של משה ואהרן היתה גדולה ועצומה, ולא רק מפני שהם היו גדולים משורש נשמתם הגבוהה למעלה למעלה, אלא גם עמלו וטרחו שנים על גבי שנים, עד שהגיעו למצב שהיו מסוגלים לשמוע קול ה' ולהשיג השגות הראויות למי שהתורה ניתנת על ידו. ואז כבר היו בגיל הגבורות, וזה אומרו ומשה בן שמנים וכו' בדברם אל פרעה, ואפשר שלזה כתב הראב"ע ז"ל כי מעלתם גדולה מכל הנביאים, ולהם לבדם היה מדבר השם בעמוד ענן.