הרב עמאר - "והבאתי אתכם אל הארץ" מה טיבה של הבטחה זו

וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'. (ו, ח)

בספר אוה"ח לקדוש ה' מוהר"ח ן' עטאר זיע"א, כתב וז"ל, קשה דברי אל עליון דברי טהור הוא, כי יוצאי מצרים הם הנכנסים לארץ, דכתיב "והבאתי אתכם אל הארץ", ולא מצינו שכן היה, אלא ואת בניכם הביא שמה, אבל כל דור יוצאי מצרים מבן עשרים שנה נפלו פגריהם במדבר. ותגדל הקושיא למה שנשבע ה' על כל הדברים, באומרו (שמות ו, ו), לכן אמור לבני ישראל, ואמרו ז"ל (שמו"ר ו, ד), אין "לכן" אלא לשון שבועה. ונראה כי מקור החכמה נתחכם על קושיא זו, וקודם אמרו והבאתי אתכם וגו', אמר וידעתם כי אני ה' המוציא וגו', פי' תנאי הוא הדבר, ובזה והבאתי וגו'. וזולת זה אם תנאצון את ה', אין כאן הבטחה זו, וכו'. עכל"ה.

וכן נראה מדברי הספורנו ע"ה, שכתב, "והבאתי אתכם אל הארץ", כאשר תתבוננו בכל זה, ותהיו ראוים שאביאכם אל הארץ ואתננה לכם. עכ"ל.

ואולם רבינו אברהם ן' עזרא ז"ל רוח אחרת עמו בזה, וכתב "והבאתי אתכם אל הארץ", כי רבים מיוצאי מצרים, גם בניהם כהם. עכ"ל. הרי שנתעורר בקושיא זו, דאיך הבטיחם והם לא נכנסו לארץ, ותירץ קושיא זו בשנים, האחד שרבים מישראל יוצאי מצרים נכנסו, ונראה שכונתו לאלה שהיו למטה מבן עשרים שנה. עוד תירץ שבניהם נכנסו ובניהם כיוצא בהם.

והיה קשה לי קושיא אחרת, דחז"ל (ראה ב"ר פח, ה ועי' רשב"ם ותוס' לפסחים צט, ב), מנו ארבע לשונות של גאולה, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, וכנגדם תיקנו ארבע כוסות, וכנ"ל. ולמה לא מנו חמש לשונות, ותהיה זאת החמישית, "והבאתי אתכם אל הארץ". שהיא סמוכה ללשונות הנ"ל.

וי"ל ד"והבאתי אתכם אל הארץ", אינה ענין בפני עצמו אלא השלמת הלשון הקודם, שאמר להם "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים", שאם מקיימים את השותפות והברית הזאת, אז ה' משלים הענין הזה בכך שמביאנו לארץ, שלא תושלם עבודת ה' ולימוד תורתו אלא בא"י, שכן אמרו בסוף מסכת כתובות (כתובות קי, ב), כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה. אבל אם יבא אדם לא"י ולא יקיים ברית ה' הרי מצבו חמור טפי, וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בענין סדום ועמורה (בביאורו לבראשית יט, ה), שאם היו חוטאים כן אנשי סדום בחו"ל לא היה מגיעם כל העונש החמור ההוא. כי אינו דומה העובר על מצות המלך והוא בכפר רחוק ממנו, למי שעובר על מצותו בתוך ארמונו לעיניו של המלך, יעו"ש. נמצא דכל מעלת א"י והדירה בה היא לקיים בה ברית ה' ותורתו.

ועל כן לשון "והבאתי" אינו ענין בפני עצמו, אלא השלמת הלשון הקודם שהוא "ולקחתי". ואולי לזה כיונו רבותינו הספורנו והאוה"ח הקדוש הנ"ל.

ואפשר שגם הראב"ע ז"ל הכי ס"ל, רק קשה לו דסוף סוף אמר הכתוב "והבאתי אתכם", לזה אמר שרבים מהם עלו לא"י וכו'. והיינו אלו שלא חטאו או לא באו לכלל העונש, והכל אחד.

ובעצם דברי האוה"ח ז"ל הנז' קשה דלכאורה היה לו להזכיר דברי רש"י ז"ל על אתר שכתב שם, "נשאתי את ידי", הרימותי להשבע בכסאי, וא"כ מפורש בפסוק עצמו שנשבע הי"ת לישראל שיביאם לארץ ישראל, ולמה הוצרך הרב ז"ל לדברי חז"ל שאין "לכן" אלא לשון שבועה. וי"ל, דמזה לא קשה, דרש"י מפרש שנשבע בכסאו לתת הארץ לבני ישראל, ולא להם דוקא, ולק"מ. אבל בזה שאמר לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי וגו' והבאתי אתכם אל הארץ וגו', זה בודאי מדבר עם בני ישראל שהיו במצרים, והוא לשון שבועה ולכן הרב אור החיים בחר להקשות מזה דוקא, ודו"ק.