הרב עמאר - בענין יציאה מתחום אלפיים אמה בשבת

רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. (טז, כט)

רש"י ז"ל כתב, "שבו איש תחתיו", מכאן סמכו חכמים (עירובין נא, א), ד' אמות ליוצא חוץ לתחום, וכו'. אל יצא וגו', אלו אלפים אמה של תחום שבת, ולא במפורש, שאין תחומין אלא מדברי סופרים, ועיקרו של מקרא על לוקטי המן נאמר.

ובתרגום יונתן בן עוזיאל כתב, חמון ארום ה' יהב לכון ית שבתא וכו', ולא תטלטלון מדעם מרשותא לרשותא, בר מארבעה גרמידי (אמות), ולא יפוק אנש מאתריה לטיילא לבר מתרין אלפי גרמידי ביומא שביעאה. וצריך לפרש בדבריו ז"ל שכתב, "מרשותא לרשותא בר מארבעה גרמידי". שכלל בזה שני דינים שונים, הראשון שלא להוציא מרשות לרשות, כגון מרה"י לרשות הרבים, והשני שלא להוציא בתוך רה"ר חוץ מארבע אמות. ומדבריו ז"ל נראה קצת דס"ל דתחומין דאורייתא כסברת ר"ע, שהרי אמרם יחד עם דין הוצאה מרשות לרשות וד' אמות ברה"ר, ומקרא אחד מפיק לכולהו. וצ"ע.

ובמ"ש רש"י ז"ל הנז' ועיקרו של מקרא על לוקטי המן נאמר. נראה דהכי קאמר, דבאמת בפסוק זה למדנו שמשה ציוה להם לישראל בשם ה', שלא יצאו מחוץ לאלפים אמה, וזה מה שאמר אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, וקים להו לחז"ל דמקומו של כל אחד הוא אלפיים אמה, לענין זה דאל יצא איש. וכנראה שמדין זה למדו חז"ל לכל הדורות שאין לצאת מחוץ לתחום שהוא אלפיים אמה. אלא שרש"י ז"ל הוסיף, דהדין הזה דאלפיים אמה אינו אלא מדברי סופרים, שעיקרו של מקרא זה שאסר להם לצאת מחוץ לאלפים אמה, לא נאמר אלא ללוקטי המן. ולא לכל הדורות. אלא שחז"ל סמכו תקנתם שלא לצאת חוץ לאלפיים אמה בכל הדורות, על פסוק זה.

ואם כנים דברינו, אפשר לומר שגם תרגום יונתן הכי ס"ל, וע"כ השוה כאן דין אלפיים אמה להוצאה, דכאן בלוקטי המן הוא דאורייתא, ולא קאי על דין תחום בכל מקום. ועדיין צ"ע.