הרב עמאר - בין רפואת הקב"ה לרפואת בשר ודם

וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. (טו, כו)

בזמנו ראיתי למרן החיד"א ע"ה באחד מספריו שכתב, שבכל מקום בתורה ונ"ך שמדובר ברפואת ה', הריהו נכתב בפ'א רפויה, כדברי הנביא ירמיהו ע"ה (ירמיה, יז, יד), רפאני ה' וארפא, ועל זה תיקנו רבותינו אנשי כנסת הגדולה את ברכת רפאינו ה' ונרפא, בפ'א רפויה, אבל בפסוק בפרשת משפטים נאמר (שמות כא, יט), ורפא ירפא, שמפסוק זה למדו חז"ל (ברכות ס, א וש"נ), שניתנה רשות לרופא לרפאת, הפא דגושה בדגש חזק. וביאר הענין בטוב טעם, שרפואת הי"ת היא בקלות בלא צער ובלא קושי, ואשר על כן הפ"א רפויה היא. אבל רפואת אדם יש בה דגש חזק, כי מלווה בצער ובקושי. ועוד שרפואת ה' לא משאירה רושם וסימן כלל, ועל כן באה בפ'א רפויה, אבל רפואת בשר ודם משאירה רושם, וע"כ היא דגושה חזק.

וכעת ראיתי שדבר זה קדמון הוא, שראיתי לרבינו יעקב בעל הטורים ז"ל כאן שכתב, רופאך, בפ'א רפויה, שהרפואה שבידי שמים באה בשופי, ושבידי אדם באה בקושי, וע"כ ורפא בפרשת משפטים דגוש. עכ"ל. ויש להוסיף שגם בתפלת משה רבינו ע"ה על מרים אחותו, אמר אל נא רפא נא לה (במדבר יב, יג), בפ'א רפויה.